הרשת החברתית

כיאה לסרט העוסק בהקמת פייסבוק, אתחיל את הסקירה שלי בהתרשמות מהתגובות של חברי הפייסבוק שלי לסרט. רובם השתייכו לאחת משתי הקבוצות הבאות: הסרט הכי טוב של השנה, סרט מסעיר ומבריק. חלק מהביקורת (בעיקר לא בפייסבוק) אף כללה השוואה לסרט קלאסי וחשוב בתולדות הקולנוע, שאני מרגיש שעדיף לא לציין את שמו כדי לצמצם את התופעה של השוואה היוצרת ציפיות שווא; מהצד השני דומה כי מספר רב יותר של חברים סבל בסרט והכתיר אותו כסרט איום ונורא, שעמום נטול עומק ושיא הרדידות. בדרך כלל פער קיצוני כזה בתגובות מסמן בפני עצמו את הסרט כבעל חשיבות וראוי לדיון מעמיק.

בהפעלה של זיכרון לטווח קצר – אלו בדיוק היו הקיצונויות בתגובות ל"התחלה". ול"שאטר איילנד". גם ל"זוהי סדום" בעצם. די נמאס לי מהקיצונויות האלו בתגובות, אם כי ברור כי בכל שנה צריכים להיות כמה סרטים שהם הכי טובים או גרועים שנוצרו באותה שנה. רק שאני חושש כי אלו שלא אהבו את הסרט הלכו קצת רחוק מדי בתגובה השלילית שלהם.

לכן בנקודה זו אגיד את דעתי על הסרט: הוא עשוי טוב מאוד וסוחף לפרקים במהלך הצפייה. מצד שני הוא לא יוצר הזדהות עם שום דמות (אם כי לא בטוח שהוא ניסה, ולא מדובר בדבר רע בהכרח), לא מציג דמויות מרתקות או עמוקות במיוחד (לפחות בקריאה שלי אחרי צפייה אחת), לא מחדש דבר בדרך הסיפורית (פלאשבק לאחור מדיון משפטי, כמעט אין סתירות פנימיות, נקודת מבט משתנות או קפיצה מורכבת יותר בין הזמנים) או בכל דרך קולנועית אחרת. לא הסרט הכי טוב של השנה בעיניי, אבל בהחלט סרט טוב וראוי לדיון. אגב, לסרט כזה בדיוק ציפיתי מהבמאי דיוויד פינצ'ר ומהתסריטאי ארון סורקין.

הסצנה הראשונה בסרט היא האהובה עליי ביותר והיא מציגה את סורקין בשיאו. בסצנה מתנהל דיאלוג בין מארק צוקרברג לחברתו באופן הסורקיני האופייני: דיאלוג מהיר מאוד, מלא בפרטי טריוויה, שנון להפליא. כל זאת לא על חשבון ההתפחות דרמטית. במידה רבה סורקין הוא ממשיך של הכתיבה בקולנוע ההוליוודי הקלאסי – כתיבה לא ריאליסטית שנעה מהר ובשנינויות שיכולות בקלות לחלוף מעל לראש של הקהל.  ב"בחורים טובים" וב"בית הלבן" סורקין הוסיף גם אידיאולוגיה לדיאלוגים, דבר שגם הפך אותם למרתקים מבחינה אינטלקטואלית וגם יצר הזדהות עם הדמויות שפועלות למען הערכים. דומה כי לשום דמות ב"הרשת החברתית" אין ערכים. הדבר יצר אצלי תחושה כי סורקין ו/או פינצ'ר לא אוהבים את הדמויות שלהם.

וזה לא שצוקרברג מוצג בצורה שלילית מדי. לאורך הסרט, כמו בסצנת הפתיחה, הוא בעיקר נראה כאוטיסט – הוא לא מצליח לתקשר עם הסביבה, פוגע לא מתוך רצון לפגוע אבל לא ממש מצטער על כך, עד שזה פוגע גם בו אישית. גם במקרים אלו הוא אף פעם לא מאשים את עצמו. איני יודע אם כך מתנהג צוקרברג במציאות, אבל אני כן יודע כי ראיתי בקולנוע דמויות אניגמטיות ומרתקות בהרבה. כל זה לא אומר שהדמות שלו כתובה רע. כאמור, הוא לא מצטייר כאדם רע. אגב, מי שמצטייר כסוג של שטן הוא שון פרקר, שדמותו מופיעה בחלקו השני של הסרט, אבל זה עניין שולי לסקירה בסדר גודל זה.

סצנת הפתיחה מציגה למעשה את התמות של הסרט: שאיפה להצלחה בהקבלות למועדונים חברתיים, הצגת הוכחות לגאונות הגיבור וחוסר היכולת לייצר קשר חברתי באחד על אחד. התכונות האלו מאפיינות לא רק את הדמות הראשית, אלא את כל הדמויות בסרט, לפחות את אלה הגבריות.

סצנת הכותרות העוקבת מציגה את הסגנון המוכר של פינצ'ר. המצלמה מלווה את הדרך שהגיבור עושה מהפאב שבו התקיימה השיחה לחדר המעונות שלו, אך היא לא מתמקדת בגיבור עצמו אלא בעיר – המצלמה נעה בזווית גבוהות המדגישות את עבודות הבימוי. פינצ'ר לא באמת התעדן לאורך השנים בסגנון שלו, רק בבחירת החומרים: הוא תמיד שילב בין שמרנות קולנועית לבימוי וירטואוזי מפעם לפעם. בשני סרטיו האחרונים הוא עובד עם תסריטים שנכתבו לפי ספר. בתחילת הקריירה שלו התסריטים היו נועזים יותר ולעתים גם פחות מלוטשים, דבר שדווקא אפשר לסגנון הבימוי שלו לבלוט.

איפה עוד נמצאות סצנות בימוי מרשימות בסרט? יחסית לא בהרבה מקומות: סצנת סקס בשירותים, סצנת אודישן למתכנתים שמצולמת היטב ובעיקר מירוץ קיאקים מותח (למי שלא יודע: סיפור הקמת פייסבוק קשור גם באופן עקיף לקיאקים), שלא ממש מקדם את העלילה אך הוא מתפקד היטב בסרט. לעומת זאת, דיאלוגים שנונים יש בערך בכל סצנה בסרט.

אם לנסח מחדש את השורה התחתונה שכבר נאמרה בפוסט זה בכמה אופנים: לא סרט גדול או מהפכני, גם לא סרט נטול פגמים. אבל בהחלט סרט טוב. אם כי הוא לא עונה על השאלה החשובה באמת: מתי ומדוע עלה הרעיון ל"לייק"?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אדפטציה, עכשיו בקולנוע, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הרשת החברתית

  1. מישהו הגיב:

    נתקלתי בסרט קצר שממש הפתיע אותי,ואז גיליתי שהוא סרט תיכוניסטים שזה הפתיע אותי עוד יותר,באמת הישג מדהים לדעתי.
    הנה הקישור-
    http://www.megavideo.com/?v=7JY4FE50

    • לגבי הסרטון המצורף בתגובה – אותי הוא לא ממש הפתיע, אולי בגלל שאני רואה הרבה סרטים מסוג זה, כולל מחשקםי דומים בין מציאות ודמיון. אבל – מבחינה טכנית הסרט עשוי בצורה מדוייקת ואיכותית מאוד, כולל מספר קטן של רגעםי המראים כשרון ובעיקר אהבה אמיתית לקולנוע. אבל הסרט אורך מדי (וזו בעייה נפוצה בסרטי תיכון/סטונדטים) דבר שמוריד מערכם של הרגעים היפים. למשל השיחה על מיטת הקומתיים -תחילת הדיאלוג שלה היא השיחה שהכי אהבתי בסרט, אך הסצנה ארוכה מדי ונופלת לקלישאות אשר מבטלות את הרגעים המוצלחים. זה נכון לגבי סצנות רבות בסרט – אפשר היה להסתפק בקצת פחות בכל אחת מהם. אבל התוצאה בסך הכל טובה לעבודה של תיכון, בעיקר הצילום והעריכה.

      והערה לעתיד: אני מעדיף שלא יפורסמו כאן קישורים לסרטים בעילום שם. זה מעלה חשד לקידום הסרט על ידי היוצרים או מקורבים המסווב של נוטרליות. אין לי התנגדות לקידום אישי של סרטי תלמידים – אבל לא נוח לי עם העילום שם. אין הרבה תגובות כאלו כאן (וזה גם לא המקום שיביא לסרטים קהל רב) אבל בעתיד ייתכן ואמחק תגובות כאלו ממשתמשים שאני לא מזהה. אני גם לא מבטיח להגיב על כל קישור שיובא בתגובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s