בוב דילן – שיר אהוב אחד

בונו אמר פעם "בוב דילן מכסה אותך מלידה עד מוות" – הכוונה לדעתי היא שאין רגש במהלך החיים שלא ניתן למצוא לו עד בשיר של דילן. השירים שלו לרוב חידתיים, אבל כמעט תמיד מכילים סוג של אמת המאירה היטב את הרגשות של המאזין, גם אם לא תמיד חופשת את הכוונת של כותב השיר.

לכן, הכנת רשימה של השירים האהובים ביותר שכתב דילן היא משימה בלתי אפשרית. בכל יום בחיי דומה כי יש שיר שלו שמבטא את הרגשתי בדיוק, או שיכול להוציא אותי מן המשבר בו אני נתון. לא כל השירים של דילן מגיעים לרמה הגבוהה ביותר של כתיבתו, אבל רבים מהם אני מחשיב כיצירות שלמות שמבטאת את מחשובתי הרבה יותר טוב ממה שאני אי פעם אצליח. נדמה לי שמדובר במספר תלת ספרתי של שירים. אבל ככל שקשה לי לבחור רשימה של שירים, הבחירה של שיר אחד הניצב מעל כולם הפכה עבורי לפשוטה.

Love Minus Zero/No Limit (מילות השיר בלינק).

זהו שיר שהוא בו זמנית שיר אהבה פשוט והרבה יותר מזה. עבורי, זוהי מערכת הערכים על פיה אני חי את חיי. שיר על אהבה לאישה אידאילית, אהבה נטולת חולשת, טוטאלית מבחינה ערכית, מלאת תשוקה אך גם מחושבת. לא סתם כותרת השיר יכולה להיקרא גם כמשפט במתמטיקה.

דילן מציג דרך דמותה של האהובה שורה של ערכים עליהם יש לשאוף, ערכים שהם במידה רבה בלתי מושגים. הדובר לא מצליח להגיע עליהם, אבל אהובתו כן: כבר בהתחלה – היא מדברת בכל נמוך, לא מתוך תחושת שליחות ולבי אלימות. לא ניתן לקנות אותה בעזרת מתנות או דברי חנופה, היא הטבע בעצמה והיא מבינה את המהות ולא את הקישוט.

דמות האהובה עומדת כל הזמן בניגוד לשאר הסביבה, אך היא לא מתייחסת בזלזול לסביבה, לה יש ידע עמוק יותר של החיים. מבחינתה, אין ערך להצלחה רגעית וניתן ללמוד גם מן הכישלון, אבל לא צריך לשאוף להיכשל. בסיום הבית השלישי חושף דילן את המוטו של השיר ואת האני מאמין שלי לגבי החייםבכלל – אהובתי יודעת טוב מכדאי להתווכח או לשפוט.

שגילתי את המשפט הזה בגיל התיכון היה מדובר במהפכה מחשבתית שהיום נראית לי מעט באנלית, אבל נכונה לא פחות: לא באמת ניתן לשפוט את האחר, יש לו את המניעים שלו. המבט שלנו צריך להיות מופנה פנימה. אין מקום לרגשות של שנאה או נקמה, יש להמשיך האלה במקמות בהם ויכוחים לא יכלו להועיל.

אבל לשיר יש עוד בית וסוג של פאונטה בסיום: האהובה האידאילית הזו היא בסופו של דבר חיה פצועה, המתקיימת בזכות רחמיו של הדובר הפגום. לא מדובר בסתם חיה- אלא עורב. אני נזכר במשפט שכתבה אגי משעול בתוך המחזור "נרות נץ-החלב": "כל עורב אחרי פו הוא nevermore" האהבה הנצחית הזו, הטוטאלית והערכית, מחילה בתוכה גם כשלון ידוע מראש. האישה הזו שערכיה ואופיה חזקים משל היוצר, גם נתונה לחסדיו ובמידה רבה שייכת לו. במידה זו השיר הוא שיר משלים לShe Belongs To Me שהופיע באותו אלבום (Bringing it all Back Home) האישה העצמאית והחזקה המתוארת בשיר עומדת בניגוד לשייכות שבכותרת.

והשיר הוא גם יותר מן המילים הנאמרות בו. בוב דילן אינו משורר אלא כותב פזמונים – כל מילה מושרת מתאימה את עצמה לא רק לחריזה אלא גם ללחןף לדרך בה המילה מושרת יש משמעות לא פחותה מן המשמעות המילונית. השבוע אני הולך לשמוע את בוב דילן בהופעה חיה בפעם הראשונה וכנראה היחידה בחיי. מצב הקול שלו כבר לא מאפשר לו לישיר ביעילות שירים שקטים ומדוייקים כגון Love Minus Zero/No limit וקשה לי להאמין כי הוא אכן יבצע אותו. אבל עם הוא כן -אפילו בקול צרוד זה תהיה עבורי חוויה יוצאת דופן. אפילו אם הוא יזנח לחלוטין את הלחן וישנה את המילים – כי יש משהו באמת של השיר הזה שעובר אלי בכל ביצוע שלו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s