הצרעה הירוקה

כתיבת ביקורת על הצרעה הירוקה אינה משימה פשוטה: מצד אחד יש בסרט הרבה דברים שלא עובדים – הדמויות פלקטיות ולא אמינות, הקצב של הסרט לא אחיד, חלק מפריטי העלילה יוצרים אמביוולנטיות מוסרית שאיני סבור שהייתה בכוונת היוצרים. אולם מצד שני, החושב יותר, כאשר הדברים בסרט עובדים הוא מהנה מאוד, בזכות שילוב בין הומור לכמה הברקות ויזואוליות מרהיבות.

למעשה יש כאן תערובת של שלושה סרטים: סרט גיבורי על שגרתי, סרט שכתב סת' רוגן (בשיתוף עם אוון גולדברג) וסרט שביים מישל גונדרי. השילוב בין הגורמים מוליד יצירה שרוב הקהל לא יאהב/יבין, אך בעיניי היא מרתקת ובעיקר מהנה.

מבחינת ההיבט של גיבור העל, הסרט לא מחדש בהרבה. מדובר בעיבוד לסדרת תסכיתי רדיו, שהפכה לסדרת טלוויזיה בכיכובו של ברוס לי שלא שמעתי עליה עד לעליית הסרט. יש בסיפור לכאורה שני טוויסטים: כדי להיות גיבור על מוצלח הדמות הראשית מתחזה לרשע. בנוסף לכך, את עיקר העבודה מבצע דווקא העוזר נטול השם שלו. יש בעלילה גם ממד של ניסיון להתגבר על מורשת של אב בעייתי וניסיון להשיג יושרה עיתונאית – אבל בסופו של דבר הסרט לא מעלה שום סוגיה שסרטי באטמן של נולן לא העלו כבר בצורה עמוקה יותר.

בתור סרט של סת' רוגן כתסריטאי/כוכב, זה כבר יותר מעניין. רוגן הפך למייצג הקולנועי המובהק ביותר של הגבריות החדשה: מצד אחד שוביניסט על סף מטריד מינית סדרתי, מצד שני רגיש ופגיע מאוד. אם כי בסופו של דבר, ברוב הסרטים שכתב או שבהם כיכב הצד הרומנטי פחות מהותי מיחסי החברות הסבוכים בין גברים. בסרט זה בא לידי ביטוי ביחסים בין הגיבור, בריט ריד, שרוצה לעשות טוב על ידי הפיכה לכוח השולט בפשע בלוס אנג'לס, ובין מי שהיה המשרת של אבא שלו ולמעשה עושה עבורו את כל העבודה, קייטו. העליות והירידות בחברות, בעיקר כאשר שניהם מתאהבים באותה אישה, הם מרכז הכובד הדרמטי של הסרט. חלק מהרגעים הדרמטיים הללו עובדים היטב, באחרים יש תחושה קלה של חזרה על אותם פרטים. למשל כמות הרמיזות הישירות מדי לממד של משיכה מינית בקשר בין החברים גבוהה למדי.

את האישה בין שני הגברים מגלמת קמרון דיאז והיא בהחלט משדרגת את הסרט. אם רוגן מייצג סוג מסוים של גבריות בקולנוע, הרי שדיאז לקחה ברוב סרטיה את דמות הבלונדינית הסקסית למחוזות אלגנטיים מאוד, וברוב הסרטים נדמה כי היא חכמה הרבה יותר מן הגברים החושקים בה (וגם מסוגלת להיות אלימה כמותם) – דבר הבולט במיוחד בסרט זה, שמזכיר  מדי פעם את קומדיות הסקרובול – וזו מחמאה גדולה מאוד.

ולבסוף זה גם סרט של מישל גונדרי, במאי הקליפים המבריק שאחראי לסרטים מענגים כגון שמש נצחית בראש צלול ומדעי החלום. לכאורה גונדרי הוא במאי שכיר בסרט זה והוא כפוף לחוקי המשחק ההוליוודיים שמאפשרים לו פחות דרור הפעם. אולם בכמה סצנות בסרט המוח היצירתי המיוחד של גונדרי מתפרץ, והתוצאה היא תענוג קולנועי מרהיב ושובה לב. לרגע אחד הוא אפילו מצדיק את השימוש בתלת ממד (שמעיק ברוב הזמן). ברגעים אחרים העולם הוויזואלי הייחודי שלו משתלט לפתע על הסרט. ובסיקוונס השיא של הסרט הוא מצליח לייצר קטע אקשן די מסעיר, דבר שלא הייתי בטוח שהוא מסוגל לעשות.

מי שרוצה לקבל הוכחה לכך שגונדרי מסוגל לעשות קסמים גם כבמאי שכיר, שיצפה בפרק המיוחד שביים בתוכנית האירוח של ג'ימי קימל ויראה כיצד ניתן להפוך תוכנית אירוח סטנדטית ליצירת אמנות:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הצרעה הירוקה

  1. פינגבאק: עלו השבוע: שמונה סרטים חדשים | סריטה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s