עותק נאמן למקור

"הקולנוע מתחיל עם די.וו. גריפית ומסתיים עם עאבס קיארוסטאמי", אמר פעם ז'אן-לוק גודאר. הוא התכוון לכך שגריפית ניסח את כללי התחביר של הקולנוע הפופולרי ולימד את הוליווד עד לימינו כיצד לספר סיפורים גדולים בצורה מרגשת, גרדיוזית ובו זמנית אמינה. לעומת זאת קיארוסטאמי, החל משנות השמונים, לקח את הקולנוע למחוזות שונים לגמרי. קשה להצביע בדיוק על החידושים שהוא הכניס לשפה הקולנועית, אבל בסופו של דבר הסרטים שלו פשוט עובדים באופן שונה משל כל יוצר קולנועי אחר.

היצירה שלו היא בו בזמן מינימליסטית, ריאליסטית וחושפת את עצמה כבדיון. הוא תמיד מיטיב לתאר סיפורים אנושיים נוגעים ללב בתוך סרט שככל שמעמיקים בו הוא נראה כיצירה העוסקת בטיעונים פילוסופיים מורכבים על אודות הטבע של החיים ו/או של האמנות. אבל קיארוסטאמי לעולם אינו אומר דברים בצורה חד משמעית אלא תמיד משאיר לקהל מקום לפרשנות אישית.

הסגנון הקולנועי הייחודי של קיארוסטאמי, הנראה לכאורה פשוט ואלמנטרי אך למעשה מחושב בקפידה ומתוחכם מאוד, התפתח בין השאר הודות למגבלות המוטלות על הקולנוע האיראני. תקציב נמוך ואיסור על צילום מגע בין גבר לאישה לא נשואים יצרו באיראן גל של קולנוענים שהיצירה שלהם אינה דומה לקולנוע הנעשה במקומות אחרים בעולם. לפי ההתרשמות שלי ממעט הסרטים שראיתי מתוצרת המדינה, קיארוסטאמי הוא המעודן ביותר בקרב אותם במאים – וגם המעמיק שבהם.

סרטו החדש של הבמאי, עותק נאמן למקור (שעולה לאקרנים בארץ ב-13.1), שומר על סגנונו של הבמאי ובמקביל מצליח להיות אירופי בצורה אמינה מאוד. מעבר לכל שאלה של תרבות, קיארוסטאמי הוא קודם כל במאי של בני אדם, ואין הרבה במאים שמתארים בני אדם בצורה מורכבת ואוהבת כמוהו.

עלילת הסרט פשוטה עד לא קיימת: גבר ואישה מטיילים בעיירה קטנה בטוסקנה. הגבר (בגילומו של וויליאם שימל המצוין) הוא אקדמאי שמגיע לאיטליה בעקבות ספר פרובוקטיבי שכתב. אם לפשט (ובמידה מסוימת לרדד) את הטיעון שלו, הוא גורס כי עותקים מדויקים של יצירות אמנות הם שווי ערך למקור. בת שיחתו היא צרפתייה (ז'ולייט בינוש, שזכתה בצדק רב בפרס המשחק בקאן על סרט זה) החיה באיטליה ומנהלת חנות עתיקות. הספר צד את עינה והיא קנתה כמה עותקים ממנו כדי שהוא יחתום עליהם, אך משיחה שקיימה עם בנה טרם המפגש דומה כי היא אינה מסכימה עם רוב הטענות המובאות בספר.

המפגש בין השניים מתחיל כדיון פילוסופי על טבעה של האמנות, עובר מהר מאוד לדיון על טבעם של החיים, גולש לתחום של שיחת הנפש – וכמעט מבלי ששמים לב הופך למשהו שונה לגמרי. הוא לא מפסיק לעניין לשנייה, לא דבר של מה בכך בסרטים מסוג זה.

בסופו של הסרט חלק גדול מהקהל נותר מבולבל. מדובר בסרט ששומט את השטיח מתחת לרגלי הצופים ומקשה עליהם לנסח בצורה ברורה את המציאות הבדיונית אשר התרחשה בו. אין שום פירוש המסביר את הסרט לגמרי – לא מדובר בטעות תסריטאית, אלא בלבו של הסרט. ייתכן שמהלך זה הכרחי לחלק מהטיעונים שהסרט מציג לא רק לגבי טבעה של האמנות אלא גם לגבי טבעה של המציאות. חבל לי להרחיב על כך את הדיון בכתב – גם מכיוון שהסרט עושה זאת בצורה טובה בהרבה וגם מכיוון שהסרט אינו מציג עמדות חד משמעיות אלא רק מעלה שאלות לדיון, ואת התשובות להן צריך לתת כל צופה בנפרד.

לכאורה מדובר בסרט המורכב ברובו מדיאלוג לא פוסק. אך הצופה אשר יפנה את תשומת לבו לדיאלוג בלבד יפספס חלק ניכר מהסרט, שכן הבמאי מעצב בצורה מדויקת כל צילום בסרט בצורה המעניקה ליצירה נופך פיוטי הנעדר מרוב הסרטים עמוסי הדיאלוג. בסרט מתרחשים דברים רבים גם ברקע או בשולי הפריים, דברים המעניקים כוח ומשמעות לדיאלוג, לעתים לא פחות מהשחקנים המדברים.

מהדברים שכתבתי עד כה מתקבל הרושם כי מדובר בסרט שכלתני וקשה לעיכול. ייתכן כי חלק מהצופים אכן יחוו אותו ככזה, שכן נדרשת בו עבודה מצד הקהל. אבל העיקר בסרט הוא דווקא המהלך הרגשי שעוברות הדמויות, שמתעצם ככל שהסרט מתקדם. בעזרת השחקנים המיומנים והעשייה הקולנועית המדויקת הסרט הוא לא רק אחד המורכבים של התקופה האחרונה, אלא גם ובעיקר אחד הסרטים המרגשים ביותר בתקופה זו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על עותק נאמן למקור

  1. בנדי הגיב:

    עותק נאמן למקור וסרט נאמן לחיים עצמם
    סרט מעולה חוויה אמנותית אמיתית על היעדר הנוכחות שלנו מהמתרחש בחיי היומיום שלנו, על הפשטות הנצחית והעל-זמנית המתחרה ומנצחת את המורכבות המודרנית ועל היכולת לוותר לאהובינו על חולשותיהם כדי להיחלץ מתחושת הנבדלות הנצחית הטמונה בקיומנו. וכל זאת ועוד רעיונות בתוך מארג אמנותי משכנע ומלא יופי המנסה ומצליח להביא את החיקוי המדוייק לחיים שאנו חווים, חיקוי שמתחרה בהצלחה במקור. סרט המעלה את הסובייקטיביות האישית ופרשנותנו שלנו לאירועים כמקור המקורות של קיומנו. זוויות צילום וחיתוכים לא שגרתיים של ה"פריים" כשהמוסתר חלקית מביע לא פעם הרבה יותר מהנגלה לעינינו. סרט משובח – כמעט אינטראקטיבי, אך לא מתאים למי ששוחה במים הרדודים ושמושגים כמו מודעות עצמית, אמפתיה ועומק זרים לו.

  2. פינגבאק: עלו השבוע: שמונה סרטים חדשים | סריטה

  3. פינגבאק: סיכום 2011: הסרטים הכי טובים שהופצו וגם אלה שלא | סריטה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s