פייטר – המשפחה וסרטי איגרוף

סרטו החדש של דיוויד או.ראסל, פייטר, מעלה פעם נוספת את השאלה למה דווקא על איגרוף (אחד מענפי הספורט הבודדים שאני לא נהנה לצפות בו בטלוויזיה) נעשו יותר סרטים טובים מאשר על כל ענף ספורט אחר. רשימת סרטי האיגרוף כוללת גם כמה מהסרטים הטובים בכל הזמנים.

התשובה הפשטנית גורסת כי האיגרוף מציג את הגיבור במצב הטבעי ההוליוודי ביותר – לבדו מול הועלם, נידון לספוג מהלומות, אך כנגד כל הסיכויים מכה חזרה. מכיוון שבאיגרוף עובר זמן יחסית רב בין קרב לקרב, גם קל יחסית לבנות את המתח בין הדמות לעולם הסובב אותה. מכאן הדרך לסיפורים על עלייתו של גיבור משכונת העוני עד לאליפות העולם ופרסי האוסקר נראית קלה יחסית.

גם סיפורו האמיתי של מיקי וורד (שפרש מהספורט שנים ספורות לפני שהחלה העבודה על התסריט לסרט זה), העומד במרכז פייטר, תואם לכאורה את התבנית הנ"ל.

אלא שמבט מעמיק יותר על פייטר, כמו גם על סרטי איגרוף מצליחים אחרים בהיסטוריה, חושף כי סוד ההצלחה של הסרטים האלו שונה. אף כי האגרוף מציג את הגיבור לבדו מול היריב, עיקר כוחם של הסרטים הוא ביחסים של הגיבור עם משפחתו. מיקי וורד, גיבור פייטר, לא באמת צריך להתגבר על שדים פנימיים. הוא מפוקס על המטרה וחזק מנטלית. הדבר היחיד שמעכב אותו הוא משפחתו. במקרים שבהם הוא ניצב מול הצורך לבחור בין קריירת האיגרוף למשפחה שלו, שום החלטה אינה נכונה באופן חד משמעי.

מיקי הוא הדמות שבמרכז הסרט, אך גם הדמות הכי פחות מעניינת בו. הוא לוחם – מנקז את כל האלימות שלו לרגע הקרב, מוכן לספוג הרבה (הטקטיקה שלו היא להתחיל לאט ולתת ליריב להתיש את עצמו, לכן הוא נראה בסרט סופג יותר אגרופים מאשר אלו שהוא נותן) ויודע רוב הזמן מה נכון לעשות. הצדדים הבעייתיים שאולי היו באישיותו של האיש האמיתי (כמו למשל הסיבה שאם בתו שונאת אותו) נותרו מחוץ לסרט. הוא במידה רבה עוגן של שפיות במשפחה לא מתפקדת.

בראש המשפחה הזו ניצבת אליס, אמו של מיקי והסוכנת שלו, אשר בטוחה כי היא יודעת יותר טוב מכולם מה טוב עבורו. מעט אחריה בהיררכיה ניצב דיקי, אחיו הגדול/המאמן של מיקי, כוכב איגרוף שניצח את שוגר ריי ליאונרד בעבר ומכור קשה לקראק היום. חלקו הראשון של הסרט עוסק גם בסרט תיעודי שערוץ HBO מצלם על דיקי, סרט שהוא משוכנע כי נועד לספר על שובו לזירה אך למעשה מטיף נגד הידרדרות לסמים. חוץ מהדמויות הנ"ל המשפחה כוללת גם מספר רב מאוד של אחיות (6, אבל זה לא חשוב) ואת אביו של מיקי (אך לא של דיקי), שפחות או יותר אין לו מילה לגבי שום דבר המתרחש במשפחה. במהלך הסרט יתחיל מיקי לצאת עם שרלין, אישה משכילה מעט יותר שמציבה הסתכלות שונה על העולם ומעודדת את מיקי לאפשר לגורמים מחוץ למשפחתו לעצב את הקריירה שלו, כי ההחלטות של אמו השתלטנית ואחיו המסומם מונעות ממיקי להיות מתמודד רציני על תואר אלוף העולם.

אופיו של מיקי, ההגון והרגוע יחסית במשפחה אך המצטיין בקרבות איגרוף, מזכיר כמה דמויות מההיסטוריה של הקולנוע. למשל הדמות שגילם מרלון ברנדו בחופי הכרך, אשר יכול היה להתמודד על התואר העולמי אבל הפסיד בכוונה לבקשת אחיו המאפיונר. באופן מובהק יותר, הסרט מזכיר את סרטו הגדול של לוקינו ויסקונטי רוקו ואחיו.

סרטו של ויסקונטי שונה מאוד מסרטו של ראסל בסגנון ובתוכן, אך יש ביניהם קווים מקבילים. גם רוקו נכנס לעולם האיגרוף בעקבות אחיו, גם אחיו של רוקו הידרדר לפשע. בשני הסרטים הדמות הראשית היא הערכית ביותר וזו שעוברת את השינוי הקטן ביותר. ברוקו ואחיו חוסר היכולת של רוקו לצאת נגד אחיו מולידה טרגדיה המנוגדת להצלחה בזירה. בפייטר ההצלחה המקצועית מגיעה רק לאחר שינוי היחס למשפחה. ויסקונטי מדגיש את חשיבות המשפחה בסרטו על ידי חלוקת הסרט לחמישה חלקים שונים, כל פרק על שמו של אח אחר העומד במרכזו; להוציא את החלק שקרוי על שמו, רוקו בעיקר מספק איזון לדמויות האחרות.

במקרה של פייטר, הדגש מורד מקטעי האיגרוף ומופנה לעבר המשפחה בעזרת הצילום. קרבות האיגרוף דומים יותר לאופן שבו הם מצולמים לטלוויזיה מאשר לניסיון להראות את אכזריות הקרב כפי שהתבצע בסרטים כגון השור הזועם או מיליון דולר בייבי (שגם הם סרטים על אודות משפחה יותר מאשר סרטי ספורט). סצנות בין בני המשפחה או עם החברה מצולמות ביותר תנופה קולנועית, דבר המעניק להן כוח דרמטי רב המשרת את הסרט. סצנות האיגרוף נראות לעתים כמו אנטי קליימקס לדרמה שבחיים הפשוטים, דבר אשר התרחש עבורי גם בקרב המסיים את הסרט – אשר היה אמור לסחוף הרבה יותר.

המעלה הגדולה ביותר של פייטר היא המשחק של כל צוות השחקנים. רוב הביקורת המהללות את כריסטיאן בייל, אשר נבלע לתוך דמותו של דיקי באופן מוחלט ומצליח גם לייצר הזדהות עם הדמות של המסומם האבוד. זהו התפקיד שאוסקר כתוב עליו, אך לאו דווקא תצוגת המשחק הטובה ביותר בסרט. אני אומר זאת מכיוון שההופעה של בייל היא סוג של תצוגת תכלית של משחק, אבל המשחק של איימי אדמס (בתור שרלין) או של ג'ק מקגי (בתור אביו של מיקי), המגלמים דמויות פשוטות, מצליח לרגש הרבה יותר דווקא משום שהם אינם מאמצים מבטא או מדמים התמכרות לסם.

לגבי אדמס אני ממילא לא נייטרלי – אני חושב שהיא הדבר הטוב ביותר פחות או יותר בכל סרט שבו היא משתתפת. בניגוד לבייל, היא לעולם אינה נבלעת בדמות באופן טוטאלי – יש בה תמיד מן הקסם והחביבות של אדמס – אבל היא כן משנה את האישיות שלה בהתאם לאישיות של הדמות ומצליחה תמיד להותיר רושם אמין מאוד, גם במקרים שבהם היא משחקת סצנות טעונות דרמטיות. היא משלבת בין רגשות מוחצנים לעדינות במשחק. הופעה מסוג זה מעניקה גם יותר כוח להופעות המוחצנות של בייל או של מליסה ליאו, המגלמת את אם הגיבור בצורה מוחצנת אך נהדרת. אני מניח כי שלושתם יהיו מועמדים לאוסקר השנה.

מארק וולברג מגלם לכאורה את התפקיד הקל ביותר בסרט על פי דבריי עד כה – את התפקיד הראשי. אך בדומה לאלן דלון ברוקו ואחיו, הוא מצליח להיראות כל הזמן מפוקס ובשתי הסצנות שבהן הוא נדרש להראות מידה מסוימת של אישיות בדילמה – כאשר הוא מנסה להתחיל עם שרלין בפתיחה וכאשר הוא מתעמת עם אחיו לקראת הסיום – הוא עושה עובדה מצוינת. וולברג גם פיתח את הפרויקט הזה במשך שנים רבות והוא מתגלה במפתיע כאחד המפיקים היותר חדי עין בהוליווד (ראו גם את סדרות הטלוויזיה שבהפקתן הוא מעורב).

בניגוד לרבים מחבריי, הסרט לא הימם אותי לגמרי בצפייה הראשונה ומצאתי בו גם כמה רגעים חלשים יחסית. אבל בסופו של דבר המכלול עובד היטב, ובניגוד לסרטים הקודמים של ראסל, הבמאי נקט גישה ריאליסטית יחסית וויתר על התחכמויות מיותרות ולכן זהו הסרט הראשון שלו שלא מתפזר לכיוונים תמוהים. בשורה התחתונה אני מסכים עם הקביעה כי זהו אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה (אם כי הוא לא היה נכנס לעשיריית סרטי 2010 שלי, לפחות לא אחרי צפייה אחת).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע, קלאסיקה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s