הביגמיסט

איידה לופינו היא מקרה יוצא דופן בהוליווד הקלאסית. ככוכבת היא זכתה להצלחה למרות שהיופי שלה אינו שגרתי ולא אפשר לה להיות ליהוק צפוי לתפקיד של הבחורה התמימה או להבדיל הפאם פטאל. בכל זאת היא הפכה לכוכבת, דווקא בז'אנר הפילם נואר, שלרוב השתמש באחת משתי הקיצונויות האלה. אבל האופן אלגנטי שבו היא שיחקה גם נתן לה הזדמנות לביים בעצמה, כבוד שבזמנים ההם לא הרבה שחקנים זכו לו, שלא לדבר על נשים.

לופינו אמנם ביימה סרטים דלי תקציב, אך היא עשתה זאת במסגרת האולפנים ולפעמים גם גייסה כוכבים גדולים יחסית לסרטיה. כך הדבר לגבי "הביגימסט", שבו מופיעה ג'ואן פונטיין לצדה של לופינו (זהו הסרט היחיד שבו ביימה את עצמה) וכן אדמונד אובריאן ואדמונד גאווין.

כותר הסרט מצביע על נושא שהיחס של הוליווד של שנות החמישים כלפיו צריך להיות חד משמעי שלילי: לא ייתכן שיוצג גבר הנשוי לשתי נשים בצורה חיובית. לופינו אינה מצדיקה את החתונה הכפולה, אך הדבר לא בא על חשבון הזדהות עם הגיבור.

תחילת הסרט מציגה זוג נשוי מושלם אך עקר. סוכנת האימוץ נוטה לקבל את הבקשה שלהם, אך הבלש שם לב למשהו מוזר בהתנהגות הגבר. הוא עוקב אחריו בנסיעה עסקית ומופתע לגלות שיש לו כבר ילד, עם אישה אחרת שהוא נשוי לה. חלק זה של הסרט מורכב מסיפור בלשי המבוים בסגנון פילם נואר.

אבל זו רק הפתיחה. לאחר מכן הגבר מספר את סיפורו, והסרט הופך לדרמה רומנטית עם לא מעט נגיעות קומיות. סיפור מערכת היחסים בין הגבר לאשתו השנייה מתחיל בסיור לבתי הכוכבים בהוליווד שאליו שניהם הגיעו רק כתוצאה מבדידות. זהו פתח למערכת יחסים שבה אף צד אינו המפתה באופן מובהק, אך יש בה אהבה אשר אינה סותרת את העובדה כי הגבר ממשיך להיות מאוהב גם באשתו הראשונה.

לופינו מגלמת היטב בחורה ענייה המשלבת בין טוב לב, פיקחות ומעט תמימות. לעומתה פונטיין מגלמת את האישה המצליחה לא פחות מבעלה ונראית במהלך הסרט כנציגה של הטוב והמוסרי, אך סצנת הסיום תציג אותה באור מעט שונה, אם כי פתוח לפירושים שונים.

בכלל, סיום הסרט הוא שהופך אותו למוצלח במיוחד. יש בו שילוב בין הכרה בחומרת העבירה ודיאלוגים על סף הבנאלי להבנה של המצב הרגשי הקשה שאליו נקלעו הדמויות, וכן שימוש בשפה קולנועית יצירתית שמחזירה את הסרט לסגנון הנואר אך מעצימה דווקא את הדרמה ואת העדינות של הדמויות.

למרות שהסרט יצא מיד לאחר "הטרמפיסט", סרטה הידוע ביותר של לופינו, הוא לא זכה להצלחה גדולה ולופינו עברה לביים בטלוויזיה, סוג של גלות באותן שנים (אף כי היצ'קוק בחר בה באופן אישי לביים כמה פרקים בסדרה שלו). רק 13 שנים אחרי כן היא ביימה פיצ'ר נוסף, "הצרות עם מלאכים", קומדיה המתרחשת בפנימייה קתולית. סרט זה לא ביטא את סגנונה האישי של לופינו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קלאסיקה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s