הולכים רחוק

גיבורי הקומדיה הרומנטית החדשה "הולכים רחוק" לא נתקלים ביותר מדי קשיים, אי הבנות או מצבים מביכים לפני שהם מוצאים את האהבה הגדולה שלהם. המכשול שלהם אחר: האהבה עצמה. קשר ללילה אחד הפך לכמה שבועות של בילוי משותף, שהפכו לקשר פתוח שהפך למחייב. וזה ממש יכול לפגוע בקריירה וברצון לבלות כרווקים. הבחור גר בניו יורק, הבחורה בסן פרנסיסקו. היא רוצה לעבוד כעיתונאית ולא מוכנה להתפשר על מקצוע אחר ואין בתחום שלה עבודות בניו יורק.

בניגוד לשמו, "הולכים רחוק" הוא סרט שהולך על בטוח – הוא מכיל מינון נמוך יחסית של קטעים מביכים או גרוטסקיים ומספק לקהל חובבי הקומדיה הרומנטית בדיוק את מה שהוא מבקש – דמויות סימפטיות, בדיחות טובות שלא מפריעות לדרמה ודמויות משנה חביבות ולא מוקצנות יותר מדי, המגולמות על ידי צוות משובח של שחקנים המזוהים בעיקר עם עבודה בטלוויזיה.

דרו ברימור בתפקיד הראשי הפכה לסוג של כוכבת קולנוע מן הזן הישן בשנים האחרונות. אני מתכוון לכך שהקהל יודע למה הוא נכנס כשהוא הולך לסרט בכיכובה. רבים לא אוהבים סוג זה של סרטים, אחרים יודעים מראש שיהנו בסרט. לחובבי הקומדיות רומנטיות שהצד הרומנטי בהן חשוב לא פחות מן ההומור, ברימור בהחלט משתפרת עם השנים – היא מצליחה להעביר תמיד שילוב של בחורה טובה עם צד מעט פרוע וצד מעט גיקי, דבר שקוסם לקהל היעד של הז'אנר.

בהצגת העבודה שלה כעיתונאית יש התכתבות עם הקומדיה הרומנטית הקלאסית. אז עיתונאות הייתה מקצוע חדש עבור נשים והקולנוע הציג נשים בעיתון כשוות לגברים על חשבון התפקיד הרומנטי המסורתי, עד שהן פוגשת את הגבר המתאים להן. גבר שהוא שנון וחופשי, שחילופי הדיאלוגים בינו ובין האישה מבוססים על עקיצות הדדיות יותר מעל דיבורי חיבה, לרוב עד לחתונה שסיימה את הסרט.

באקלים העכשווי עיתונות אינה שדה חדש או זר לנשים והעיתונאית שמשחקת ברימור רחוקה מרמת הביטחון העצמי והשנינות של גיבורת הקומדיה הרומנטית הקלאסית. בהתאמה למאה ה-21, כבר לא מדובר באישה המנסה להיות גבר, אלא בגבר המגלה את הצד הרגשי הנשי שבו. ג'סטין לונג מגלם גבר שאמנם מוכן בשלב מסוים שהאישה תוותר על הקריירה למענו, אבל בפועל מעדיף להתנהג כרגיש לא פחות מן האישה ככל שהקשר מתקדם. בתחילת הסרט בחורה נפרדת ממנו כי הוא לא אהב אותה באמת, בהמשך הוא זה הלומד להתחבר לצד האוהב שלו.

החברים הרווקים של הגיבור מוצגים מנקודה די מוקדמת כחברים שהוא די נבדל מהם בשאיפות שלו בחיים – הוא מעדיף את הקשר על פני חיי הוללות. לכן מבין חבריו הדוגמה הכי קרובה לו באופי היא דווקא אישה העובדת עמו ומנהלת גם היא קשר רומנטי מרחוק.

כפי שכבר כתבתי, הסרט לא הולך רחוק עם הכיוון הזה או עם כל כיוון אחר. הוא מנסה, כמעט בכוח, לא להיות מקורי או מאתגר. התוצאה – די מקסימה, לדעתי. יש כוח בסרט חכם וצנוע. הסרט לא ממציא את הגלגל, אך הוא גם לא מעליב את את האינטליגנציה בניסיונות שלו להצחיק ולרגש.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עכשיו בקולנוע, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הולכים רחוק

  1. stevieblogli הגיב:

    אולי קצת משונה שאני לא מחובבי הז'אנר (בצורתו המודרנית כמובן, לא הקלאסית שהזכרת) אבל ממש נהניתי מהסרט. אולי כי הוא משלב כמה סוגים של קומדיה ומוריד את ההקצנה המעצבנת מכל אחד מהם (מקומדיית ההפרשות, מהקיטש ה"רומנטי" וכולי). מוזר בעיניי שרוב המבקרים (בחו"ל לפחות) לא התחברו לסרט וטענו שהתסריט מאוד בעייתי ושהשחקנים הראשיים לא מחפים על השטחיות שלו. אני לא חושבת שהעובדה שאין כאן איזה תהליך התפתחות רגשית משורטט ומפורט עד זרא (הבעיה העיקרית של בני הזוג היא המרחק ביניהם והכסף שעולה לעבור אותו, לא מחסומים רגשיים כלשהם – זה דווקא מרענן, שלא לומר מעודד) משמעותה שהסרט שטחי עד כדי כך. וגם אם הוא שטחי, הוא כה חסר יומרות שזה לא ממש מפריע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s