הילדים בסדר

סרטה של ליסה צ'ולודנקו "הילדים בסדר" הוא כמעט לכל אורכו דרמה קומית עדינה, כתובה היטב ומשוחקת בצורה נפלאה. הסיטואציות שבמרכז הסרט נראות אמינות, הדמויות מעוררות הזדהות והסרט מצליח לתאר פיסת חיים, לגעת בלב ולהצחיק. הבעיה שלי עמו היא בתפנית העלילתית המרכזית שבו, שנעשית בצורה גסה מדי.

רוב הסרט שומר, כאמור, על עידון. הילדים שבכותרת הסרט הם שני מתבגרים, בנים לזוג לסבי (אנט בנינג וג'וליאן מור). כאשר הנערה (מיה ואסיקובסקה, טובה הרבה יותר משהייתה ב"אליס") מגיעה לגיל 18, אחיה הצעיר מבקש ממנה לאתר את תורם הזרע של המשפחה. תורם הזרע (מארק ראפלו) הוא מסעדן אורגני בעל בגרות נפשית נחותה משל הצאצאים שעכשיו גילה. המפגש בין המשפחה לילד המזדקן טעון כמצופה ומתפתח לקשר אנושי מורכב. הסרט עושה עבודה טובה בבנייה של מערכות יחסים עדינות, אבל במהלך הצפייה התעורר בי חשש כי הסרט ילך למקום דרמטי סוער מדי, והוא אכן עשה זאת.

מבחינה מסוימת ג'וליאן מור מגלמת בסרט דמות שהיא שילוב של שתי דמויות שהיא מתמחה בגילומן: מצד אחד היא הבחורה המעט תמימה/טיפשה. לגלם את הדמות הזו בצורה שהיא לא רק מצחיקה אלא גם אנושית זה אתגר גדול משנדמה ומור תמיד עומדת בו בצורה מרשימה. הפן השני של דמותה הקולנועית חוזר במספר לא קטן של סרטים עצמאיים שבהם שיחקה: עקרת הבית המיואשת, או לפחות מתוסכלת מעט מחיי הנישואים לבעל שלא ממש מבין אותה, המוצאת דרך לגלות את עצמה מחדש. במקרה של הסרט הזה, הדמות שמגלמת אנט בנינג היא ללא ספק הגברית יותר (ויש משהו מעט בעייתי/סטריאוטיפי בייצוג הלסבי הזה) ולכן היא באה במקום הבעל. אין לי בעיה עם התמה העלילתית הזו, רק שהיא יכולה להיעשות בצורה מעט יותר מעודנת. אם זה היה קורה, "הילדים בסדר" היה הופך לדרמה קטנה עוצמתית וייחודית הרבה יותר בעיניי.

ההקצנה התסריטאית הגסה היא הפתרון הפשוט. לדעתי ניתן היה לייצר עימותים גם בלי לגלוש לתחומי הדרמה הסוערת. בלבטי גיל ההתבגרות של הנערים הסרט עושה בדיוק את זה: מתקרב למקומות קיצוניים אבל לא הולך עד הסוף, דבר שיוצר תחושה אמינה אשר מוליכה בסופו של דבר גם לאפקט רגשי בעל עוצמה.

אולם דומה כי ההצגה של קשיי הזוגיות אצל זוג חד מיני הייתה הכוונה העיקרית של הסרט. במקרה זה, הבחירה בייצוג יחסית קלישאי של קשר לסבי וגם הדרך הקיצונית שבה מתבטא המשבר כמעט הורסים את הפן המרכזי של הסרט. אבל רק כמעט, שכן הסרט מצליח לספק מספיק סצנות חזקות המשדרות נורמליות וגם אהבה. לכן, בשורה התחתונה הסרט מומלץ.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s