כמה סרטי קיץ טיפוסיים

"התחלה" של כריסטופר נולן הוא בעיניי הרבה יותר סרט קיץ מסרט פורץ גבולות. אבל הוא מוכיח כי סרטי קיץ יכולים להיות גם מתוחכמים ומאתגרים מבלי לוותר על האלמנט הבידורי. במבחן של סצנת האקשן הטובה ביותר הקיץ עד כה, "התחלה" לוקח בהליכה. שאר סרטי קיץ שבהם צפיתי בחרו באופציה הפשוטה של עלילה שגרתית ולא מתאגרת במיוחד, שנועדה בעיקר לספק תירוץ לקטעי האקשן. אלו סרטים של בידור טהור, לא יותר.

בכל זאת, שני סרטים מתוך השלושה בהחלט מספקים את הסחורה, גם אם לא בצורה מושלמת.

סולט –

מי רוצה לראות את אנג'לינה ג'ולי הולכת מכות ורצה במשך שעה וחצי? הסרט נכתב במקור לטום קרוז, אבל התוצאה הסופית נראית ככזו אשר נתפרה במיוחד לאנג'לינה. כלומר הסרט מיועד לאלו שרוצים את האקשן שלהם בתיבול של בחורה יפה.

העלילה של הסרט מושקעת יחסית ומלאת חורים כצפוי: סוכנת CIA חוקרת סוכן רוסי שהצהיר שהחליט לערוק. הוא חושף בפניה מרגלת רוסייה מסוכנת שעומדת להתנקש בנשיא רוסיה – היא עצמה. במהלך חקירה הנגדית היא מכחישה את הטענות וחוששת לגורל בעלה. כאשר לא נותנים לה לדבר עמו, היא בורחת מן המשרד וממשיכה לברוח למשך הסרט, בסצנות אקשן אשר האיכות שלהן יורדת – הראשונות מלהיבות, זאת שאמורה להיות השיא נראית מעט בנאלית ומשעממת. אחריה עושה רושם כי הסרט מתחיל להיות מעניין – אבל אז הוא נגמר. הסרט קצת נדמה כמו הכנה לסרט המשך.

עם זאת, יש בסרט מספיק קטעים טובים עד טובים מאוד (רובם, כאמור, בחלקו הראשון) והטוויסטים שלו לא נראים בוטים מדי יחסית לז'אנר. כישורי המשחק של אנג'לינה מתאימים בדיוק לסרטים מסוג זה – יש לה יכולות אתלטיות גבוהות ושימוש טוב בהבעות פנים. הדבר היחיד שהיא מתקשה בו בתור שחקנית הוא לייצר הזדהות של ממש עם דמותה – מה שמשחק לטובת הסרט המבקש להעמיד בספק את ההימצאות של הדמות שלה בצד של הטובים. לא סתם ג'ולי מופיעה בעיקר בסרטי אקשן – סרטים אלו מייצגים את הכישורים שלה בצורה הטובה ביותר – בז'אנרים אחרים האישיות שלה לא מספיקה כדי להיות מוקד משיכה והיא (או הסוכן שלה) הבינה זאת.

כמו יום ולילה –

זה הסרט שטום קרוז ויתר על ההשתתפות ב"סולט" למענו. גם במקרה זה, הסרט מנסה לשחק על השאלה האם הגיבור הוא בצד של "הטובים", או לפחות אמור היה לעשות זאת.

כי כאשר הדמות של קמרון דיאז מאמינה לו שהוא בצד שלה – לאחר שחיסל את כל הנוסעים והצוות בטיסה שבה פגשה אותו, חטף אותה ממכונית משטרה, חטף אותה פעם נוספת ועל הדרך ירה באקס שלה – קשה שלא לחשוב שיש בזה משהו מוזר, עם כל הכבוד למראה של טום קרוז. מאידך, בגלל שהקהל יודע שזה טום קרוז, גם הוא די מאמין לו.

בהמשך הסרט שני הכוכבים מצויים לרוב יחדיו, במותחן ריגול שנדמה ששאב את ההשראה שלו מסרטי אלפרד היצ'קוק. העלילה הבסיסית מזכירה את "מזימות בינלאומיות" ו"39 מדרגות" – הגיבורה נכנסת לתסבוכת ריגול במקרה ולא יכולה לברוח. שני הסרטים הנ"ל גם זוכים לאזכורים קצרים באמצעות סצנות דומות. ב"כמו יום ולילה" מצאתי גם אזכורים ל"הגברת נעלמת" וסצנה שמזכירה במידה מסוימת סצנה מ"ורטיגו". גם מערכת היחסים היותר קומית מרומנטית בין הגיבורים מזכירה את סרטי היצ'קוק.

חשוב להדגיש, הסרט לא נראה כמו מחווה או העתקה מהיצ'קוק והוא בטח לא מתקרב לקרסולי המקור. הוא מנסה להיות יצירה עצמאית אשר לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות ומספקת הומור, אקשן ורגש. מבין שלוש המשימות הללו הוא מקבל עובר בהומור, טוב באקשן ונכשל בתחום הרגש.

התסריט לא ממש התעמק בבניית הדמויות ובמקום זאת ממחזר כל קלישאה קיימת. אבל בסרטי קיץ זה יכול לעבוד כל עוד יש מספיק מרדפים על כביש מהיר, מטוסים מתפוצצים, מעברי יבשות, קרבות ירי המונים וכוכבים חטובים.

שוליית המכשף –

בני אדם משתמשים רק ב-10% מן המוח, מכשפים יכולים להשתמש בכולו. כך לפחות נטען בסרט. אך דומה כי כדי ליהנות ממנו יש צורך להשתמש בפחות מאחוז אחד מן המוח. במצב זה הסרט בהחלט מהנה למדי, גם אם פחות מהסרטים האחרים שסקרתי, הסרטים המאפשרים שימוש בבערך 5 אחוזים מן המוח.

ניקולס קייג' הוא מכשף בן אלף ויותר, השומר על בובת בבושקה אשר מכילה בתוכה כמה מכשפים רעים ומכשפה אחת שיכולה לשעבד את כל האנושות החולקת גוף עם אהובתו הנצחית של קייג'. הוא מוצא נער שהוא הממשיך של מורה הדרך שלו והיחיד שיכול לנצח את אותה מכשפה. כרגע הנער הזה הוא חנון חסר ביטחון המאוהב בבחורה שבה היה מאוהב בגיל 10, רק שאז היה לו יותר סיכוי להשיג אותה.

העלילה הרומנטית של הסרט כתובה בצורה מביכה, אשר גורמת לבניית הדמויות ב"כמו יום ולילה" ו"סולט" להיראות כמו פסגת המקוריות. זרקו כל קלישאה של החנון שמאוהב במלכת הכיתה וערבבו עם דמות המיוסר הנצחי הרגילה של קייג'.

הסרט אמור לכפר על כך באפקטים מרשימים. כאן הוא עושה עבודה לא רעה, אך לא הושקעה בהם מחשבה יוצאת דופן. שחוזר סצנת שוליית המכשף מ"פנטזיה" הייתה ההשראה לעשיית הסרט, אך השחזור די מודבק על הסרט ולא מצליח להתעלות לרמה של המקור.

מה שמציל מעט את הסרט הוא אלפרד מולינה בתור הנבל הראשי, שאמנם מעוצב על פי כל הקלישאות, אך עושה כל דבר בצורה מאוד חיננית ומצחיקה. בצירוף כמה סיקוונסי אפקטים מעט יותר מוצלחים, זה מספיק כדי למנוע מהסרט להיות בזבוז מוחלט של הזמן. אבל זה לא שווה את מחיר הכרטיס.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s