מחשבות על "התחלה" של כריסטופר נולן

קודם כל לא מדובר במהפכה של ממש. זה לא סרט אוונגרדי, או סרט בעל מורכבות שלא נראתה קודם. זה גם אינו סרט קשה יותר מדי להבנה בזמן הצפייה. יש כמה דקות של בלבול, אחר כך הכל מסתדר. הבלבול גם תורם לחוויית הצפיה. "התחלה" של כריסטופר נולן הוא סרט פעולה המספק את הסחורה כמו כל סרט פעולה הוליוודי עשוי היטב. רק ש"עשוי היטב" קצת קטן על הסרט הזה – אם "האביר האפל" היה מרשים, "התחלה" גורם לו להיראות כהקדמה לסצנות האקשן והמתח האמיתיות. אם "יוקרה" של אותו נולן הכיל תהיות על מהות האמנות והטבע האנושי, "התחלה" עושה זאת בצורה פחות ישירה וברורה אך לא פחות מורכבת. ואם "מעקבים" ו"ממנטו" של נולן היו תרגילים מתוכמים בדרך סיפור לא שגרתית, "התחלה" אמנם שומר על מבנה לינארי כמעט אחיד אבל מכניס בו רוח רעננה שהיא שבירה של הלינאריות בצורה אחרת.

כלומר – "התחלה" הוא תוצר הוליוודי איכותי השומר על המאפיינים הקודמים של יצירת הבמאי ומביא אותם לשיא. אני לא חושב שיש בו בשורה חדשה – כבר ראינו סרטים בעלי מבנה מורכב ולא ברור, סרטים המתרחשים בתוך חלום או מטשטשים את הגבולות בין החלום למציאות. הסרטים של אלן רנה ואלן רוב-גרייה משנות השישים (לחוד ובעיקר בפרויקט המשותף) טיפלו בנושאים דומים בצורה הרבה יותר מאתגרת.

הגדולה של נולן היא שהמורכבות והתחכום שלו אינם באים על חשבון הנגישות. "התחלה" הוא שובר קופות לא פחות משהוא סרט פילוסופי, אולי יותר. לכן אופתע אם ההצלחה שלו בקופות לא תימשך – אחרי הכל, סיקוונס הפתיחה לבדו מכיל אקשן ברמה שנדיר למצוא היום בקולנוע, ואחר כך יש בסרט כמה וכמה סצנות שמתעלות עליו בהרבה (סצנת היעדר כוח המשיכה במלון היא כנראה הטובה ביותר). יחד עם עיצוב ויזאולי מרהיב ומחושב, "התחלה" מספק יותר סיבות ללכת לצפות בו בסרט על מסך גדול מכל סרט תלת ממד.

אני מכיר לא מעט אנשים שלא אוהבים את נולן. חלקם אפילו ממש בזים לו. זה ממש לא יהיה הסרט שישנה את דעתם, שכן כל החסרונות של נולן קיימים גם בסרט הזה – הסרט הוא חגיגה של הכישרון והתחכום של הבמאי, במידה שיש בה סוג של שחצנות. גם הטיפול של נולן בצד הרגשי לא מגיע לרמה של המורכבות של הרעיונות שלו (אבל בצפייה שנייה הצד הרגשי בסרט טוב משחשבתי). אבל אין במאי שאין לו חסרונות, ועבורי היתרונות של הקולנוע של נולן הם פיצוי שהוא הרבה יותר מהולם.

בראיונות לקידום הסרט התעקש הבמאי לא לחשוף פרטים לגבי העלילה, מהלך שאני חושב שהוא נכון במיוחד במקרה זה. אני לא חושב שספוילרים באמת הורסים את הסרט, אבל יש משהו מרענן בלצפות בסרט כמו "התחלה" מבלי לדעת דבר מראש. לכן, כל מי שלא צפה בסרט, מומלץ שיפסיק לקרוא בנקודה זו.

בסופו של דבר הסרט די מובן. כך אני מרגיש גם לגבי שוט הסיום המצוין שלו – נולן בכוונה משאיר לקהל שתי אופציות פתוחות. מצד אחד ייתכן שקוב חזר לעולם האמיתי ולמשפחתו, מצד שני – ייתכן שהוא עדיין כלוא בחלום, הטוטם שלו (אולי) לא נפל. מובן שיש עוד רמיזות לכך שלא הכל כשורה בשיבה הביתה – הילדים לא גדלו, השיר שמשמש אותם בחלום קשור אל השחקנית שמשחקת את מאל (נולן רצה להחליף שיר בעקבות הליהוק ובסוף שינה את דעתו, דבר שרק מוכיח כי הוא מודע לכך שהקשר בין השחקנית לשיר משנה את הפירוש של הסרט, לפחות עבור חלק מהצופים).

אבל הטוטם של קוב הוא הנקודה המרתקת ביותר בסרט עבורי. לרגע חשבתי שמדובר בחור בעלילה – הרי אנו רואים את הטוטם נופל בקטעים של מציאות קודמת, משמע הפירוש שלפיו מאל לא מתה אלא חזרה למציאות לא יכול להיות נכון. זה פותח אופציה כאילו הסיום שבו קוב מקבל חנינה הוא סוג של חלום אחר שהוא הוכנס אליו במרמה, אולי על ידי סאיטו.

אבל בצפייה שנייה שמתי לב לדבר מהותי: זה לא הטוטם שלו במקור. גם מאל מכירה אותו, אולי אפילו רק מאל מכירה אותו היטב. אם קוב עדיין כלוא בחלום אשר עיצבה מאל, הטוטם יכול ליפול בו. אם היא עיצבה את החלום, זה גם יכול להסביר למה אין השתקפויות שלה בדרגת החלום הראשונה (זו שהיא לכאורה המציאות), אבל קוב מצליח לשלוף אותה מהתת מודע בכל דרגת חלום אחרת. מאל היא גם זו שמשמיעה את עיקר הטיעונים הפילוסופיים של הסרט – על כך שלא באמת ניתן לדעת אף פעם אם אנו חווים את המציאות ועל כך שאולי עדיף לחיות בעולם החלום.

מאל היא דמות מרתקת, מכיוון שהיא מצד אחד הדמות שמחבלת בעלילה ולכן היא סוג של אנטגוניסט, אך מאידך היא אולי הדמות החיובית היחידה – זו שאהבה בצורה טהורה ונצחית. אלא שהיא לא באמת דמות בסרט, אלא רק השתקפות של דמותו של קוב.

קוב וחבריו אינם ממש דמויות חיוביות – גניבת מידע מתת מודע היא מעשה לא מוסרי, השתלה היא מעשה נתעב מכל בחינות המוסר. הממד השלילי בדמותו של קוב נרמז גם בשמו – שם שנולן כבר השתמש בו ב"מעקבים" – לדמות של נבל, המשכנע את הגיבור ואת המשטרה בסיפורים לא אמיתיים, משמע מייצר מציאות חלופית וכך מבצע את פשעיו.

אבל המילה המשמועתית ביותר בניתוח הסרט היא "אולי" – כי נדמה לי שהסרט מנסה להוכיח לנו כמה אנחנו לא באמת יכולים להכיר את המציאות, או להיות בטוחים כי אכן מדובר במציאות (כמובן, ממש לא רעיון מקורי).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מחשבות על "התחלה" של כריסטופר נולן

  1. נמרוד הגיב:

    כתבתי את זה גם ב"סינמסקופ" – אם קוב מאמין שהוא נמצא במציאות, למה שהטוטם לא יתנהג כמו שהטוטם אמור להתנהג במציאות? אם הטוטם לא נופל, זה ללא ספק חלום – וזו גם דרך טובה להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא נמצא בחלום, וגם דרך טובה לזהות עולם שמישהו אחר ברא (הטוטם הוא כמו שטיח הצמר, פרט שלאחרים קשה לזייף). אבל אם אתה מאמין שאתה במציאות, הרי שכנראה שהטוטם שלך יחזור למצבו המציאותי, לא?

  2. oferliebergall הגיב:

    מה שהטוטם יכול להוכיח הוא שאף אחד פרט למי שבנה את הטוטם לא עיצב את החלום. אם קוב נמצא בחלום שמישהו אחר עיצב, הטוטם לא יוכל ליפול לא משנה מי עיצב את החלום. אם הוא נמצא בחלום שהוא/מאל עיצבו -היכולת שלו ליפול תמונה באיך שהם עיצבו אותו. אגב, אני מתחיל לחשוב שכל אחד מהם היה סביבון משלו, סביבון מעט שונה – קוב החליף בין הסביבונים בתת-מודע של מאל כדי לגרום לה להבין שהיא לא במציאות (וגרם לה לפקפק באפשרות שהיא יכולה להימצא במציאות). אם כי אני לא בטוח לגבי התיאוריה הזו – יכול להיות שהטוטם עוצב כך שכל חלום הוא לא יפול, לא משנה מה. אני גם לא חושב שהמטרה העיקרית שלו היא להוכיח לאחרים שזה אכן חלום, בעיקר בפני שכאשר הוא מסביר על הצורך בטוטם, הוא מציג אותו כמכשיר שיעזור לאש עם זאת המציאות ואם אתה לא נשלט בידי מחשבה של מישהו אחר.

  3. רותם הגיב:

    מעניין מאד הטיעון על כך שמאל עיצבה את החלום ולכן הוא לא נפל.
    אני אישית לא הרגשתי את הרגש בצפייה השנייה, אבל שוב, זה לא גורע מהסרט, פשוט שם אותו מבחינתי בסקאלה נמוכה יותר בסולם נולן. אבל זה סולם די מרשים להיות עליו בכל מקרה.
    אבל אני לא מסכים עם כך שהוא מכיל תהיות על מהות האמנות והטבע האנושי, בצורה פחות ישירה וברורה אך לא פחות מורכבת- הדיון כאן מאד ישיר וברור, ולא ממש דורש מהצופה עבודת חשיבה פילוסופית אלא רק לעקוב אחרי ולהפנים, כמו מטריקס ופחות נגיד מהיוקרה או אשתקד במריאנבד לצורך הדיון. מה שהסרטים הללו עושים, בגלל המבנה המיוחד (להגיד שבור זה עלבון עבורם, למעשה להגיד מבנה זה לגרוע מערכם) הם לא ניתנים להגדרה וככזה הם פילוסופים בעיני.
    מה שמעניין בשימוש בשם קוב, הוא שהוא הדמות היחידה בעלת שם במעקבים. אז אם לדחוף את הכיוון האינטרטקסטואלי שהתחלת בו עוד קצת, אז זה יכול לרמוז שהוא כן דמות אמיתית, אולי היחידה, ואז בעצם הכל הוא חלום. או שלא?

    • oferliebergall הגיב:

      בבאונו לנתח את "התחלה" אני מרגיש כי המטרה שלנו היא לא להציע להיצירה את הפירוש הנכון, אלא פירוש "אפשרי" שכן אין הסבר נכון אחד למה שראינו, כל פתרון מכיל פרדוקס ואופציות לתרון אחר – כמו "אשתקד במרינבאד" ולא כמו "יוקרה" אשר בסופו של דבר פותר את כל התעלומות בנרטיב (ועושה זאת בצורה מופתית) לכן בעיניי יוקרה ניתן להגדרה ו"התחלה" הוא צעד לכיוון קולנוע מסוג של "אשתקד במרינבאד" אם כי נולן לא יילך כל כף רחוק.

      קוב ב"מעקבים" הוא גם סוג של מיסטר צ'ארלס – הוא מסביר לגיבור את כללי המשחק, לוקח אותו תחת חסותו – אבל מציג לו כללי משחק שקריים. מעניין גם עם נולאן ידע על עלילת "שאטר איילנד" (הוא בטל לא ראה את הסרט, אבל אולי קרא את הספר) סרט בו די-קיפריו משחק תפקיד דומה וייתכן כי הכל הוא רק פנטזיה שלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s