צעצוע של סיפור 3

סרטי "צעצוע של סיפור" של פיקסאר אינם רק סרטים על צעצועים, הם גם סרטים על היחס לצעצועים מצד הבעלים שלהם, או על היחס של הילד לעולם הדמיון שלו. דוגמה נפלא לעושר של עולם הדמיון אשר הילד מציג בעזרת הצעצועים נמצאת בסיקוונס הפתיחה של הסרט החדש, שבו הצעצועים משחקים תפקיד בעלילה של מערבון מדע בדיוני שהילד בורא.

אבל הסצנה הזו היא רק תזכורת לעבר, שכן הילד אנדי גדל. "צעצוע של סיפור 3" עוסק אם כך ביחס של הבוגר כלפי ילדותו. נושא זה עולה במידה רבה גם בסרטים אחרים של פיקסאר מהשנים האחרונות: המבקר הקשוח שחוזר לעברו בזכות מנה ב"רטטוי" או הקשיש המגשים חלום ישן שלו ושל אשתו ב"למעלה". גם סרטי פיקסאר עצמם הם סוג של חזרה לילדות עבורי ועבור רבים. בניגוד לסרטים של אולפנים אחרים, הם לא מנסים לקסום לילדים ולקהל מבוגר כאחד על ידי אזכורים תרבותיים שרק מבוגרים יבינו בתוך עלילה אינפנטילית, אלא פונים לילדים כאל מבוגרים, מספרים סיפורים מורכבים שבאורח פלא הילדים מבינים.

"צעצוע של סיפור 3" הוא ניסיון להזכיר לקהל אשר התבגר את הקסם של ילדותו, אשר עבור חלק מן הקהל כלל גם את הסרטים המקוריים – מאז הסרט הראשון חלפו כבר 15 שנה. גם בגזרת המדבבים המפורסמים (החזרה למותג ותיק גורם לפיקסאר לחזור לטקטיקה ישנה זו ולהוסיף שחקני חיזוק) יש קסם בעיקר לקהל ותיק יותר – אלו שזוכרים את טימותי דלטון בתור ג'יימס בונד, מייקל קיטון בתור באטמן ונד בייטי בתור שחקן משנה בכמה מן הסרטים הבולטים של שנות השבעים.

כרגיל אצל פיקסאר, המסר אינו חד ממדי. הסרט לא מצדיע לחזרה לערכי הילדות, אלא לקשר מורכב יותר, המכיר בחוויות העבר כמו גם בצורך להמשיך הלאה. הדבר הזה נכון לא רק לגבי ההתנהגות של אנדי, שעובר ללמוד בקולג', אלא גם לגבי חלק מן הצעצועים שלו, בעיקר וודי הקאובוי, אשר הקשר הכמעט רומנטי בינו ובין אנדי מציב אותו שוב כמנהיג חבורת הצעצועים אך גם כנבדל מהם.

גם נושא היחיד בתוך הקבוצה נדון בסרט, כמו ברבים מסרטי פיקסאר. במידה רבה הסרט הוא חזרה לסרטים המוקדמים שלהם, לא רק מפני שהוא חוזר לדמויות מוכרות, אלא מפני שהוא חוזר להדגיש את הכוח של הקבוצה לשתף פעולה למען המטרה ושל היחיד לממש את עצמו בתוכה, זאת בניגוד לסרטים המאוחרים, אשר היללו יותר את היחיד העושה מאמצים לביטוי אישי ייחודי ולעתים אף ביקרו את החיים בתוך קהילה מלוכדת. הסרט החדש שב לערכי העבודה הקבוצתית והאי נטישה של הקהילה, כמובן בלי לבטל את האישיות הייחודית של כל אחד מחברי הקבוצה.

לעומת זאת, זהו הסרט של פיקסאר שהכי מזכיר סרטים של אולפנים אחרים, בעיקר בסצנות שהן פארודיות על ז'אנרים מוכרים, כגון סרטי מאפיה וסרטי בריחה מהכלא. אולם הקטעים הללו מבוצעים בשלמות ובטעם טוב, כך שקשה להתלונן. הם גם מובילים לקטעים הדביקים המוכרים של פיקסאר, קטעים אשר איני יכול שלא להתמוגג מאושר מולם, סוג של חזרה לילדות. "צעצוע של סיפור 3" אינו הסרט הטוב ביותר שאולפן האנימציה סיפק, אבל הוא שומר על הרמה הגבוהה בכבוד. נדמה לי שלא מוצג עכשיו בקולנוע סרט מצחיק יותר או מרגש יותר.

לסיום, סרטון הפתיחה. הסרטים הקצרים של פיקסאר תמיד היו תענוג מיוחד. "יום ולילה" הפותח את הסרט הנוכחי הוא אולי הטוב שבהם. הסרט מכיל את כל הקסם של פיקסאר – העברת עולם שהוא ייחודי אך מובן לילדים ולמבוגרים כאחד. סוג של נס קולנועי צנוע ומחושב, שאין טעם להרחיב אליו את הדיבור, צריך פשוט ללכת לראות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s