80 שנה לאיסטווד: מבט על "בריזי"

ב-1973 ביים קלינט איסטווד שני סרטים. הראשון, "High Plains Drifter" (בעברית: "עיר ושמה גיהינום"), הוא כל מה שניתן היה לצפות מסרט של איסטווד באותה תקופה: מערבון אלים מאוד שבו הוא מגלם דמות חסרת מוסר ובעלת יכולת בלתי אנושית להתחמק מפגיעות. הסרט הציג יחס ביקורתי כלפי הדמות של איסטווד כגיבור (מהלך שיגבר במערבונים הבאים שיביים) והיה בידור טוב שהעלה גם תהיות מוסר במידה מסוימת, אם כי ברמה פחות מורכבת מכפי שאיסטווד עשה בכמה מסרטיו המאוחרים.

הסרט השני שביים באותה השנה (והשלישי של איסטווד כבמאי בכלל) היה משהו שונה לגמרי. "בריזי" הציג סיפור של מערכת יחסים בין היפית צעירה לגבר בגיל העמידה. הם נפגשים, מנהלים רומן, נפרדים וחוזרים זה לזרועות זה. אין בסרט הרבה יותר מבחינת העלילה. הקשר היחידי לקולנוע שעמו היה מזוהה איסטווד הוא שבמהלך הסרט הזוג צופה ב"High Plains Drifter". כוכב האקשן מציג סרט דרמה רומנטי מהורהר, נטול אקשן ומלא ברגעים קטנים של התנהגות אנושית.

באופן לא מפתיע הסרט נכשל בקופות ודי נשכח בתוך גוף היצירה של איסטווד, למרות שמדי פעם אנשים כמוני מנסים להחזיר אותו לתודעה. עבורי זהו סרט מפתח לקרירה של איסטווד כבמאי. בניגוד לתדמית הקשוחה שלו ככוכב, כבמאי איסטווד הוא בראש ובראשונה רגיש ועדין. הקשר האנושי בין הדמויות הוא המניע את כל סרטיו, כמו גם הכאב על אובדן של דבר מה בלתי מובן. כאב זה בא לידי ביטוי יפהפה בדמות של פרנק, הגיבור הגברי של הסרט, בגילומו של וויליאם הולדן באחד מתפקידיו הגדולים ביותר.

בלבו של הסרט גבר המבין כי עליו לשנות את אורח חייו בעקבות מפגש עם אישה צעירה. מוטיב זה חוזר ברבים מסרטיו של איסטווד בדרך זו או אחרת. לפעמים מדובר במאהבת (כמו ב"בריזי"), לפעמים בבת (כמו ב"כוח להשחית"), ולמעשה מדובר תמיד בשילוב של מאהבת ובת, דבר היוצר תחושה מטרידה המלווה את כל סרטי איסטווד כבמאי, גם אם לא תמיד ניתן לשים את האצבע על מקורה.

בריזי (בגילומה של קיי לנץ) מוצגת כאישה מאוד משוחררת ונינוחה, אך בסופו של דבר היא זקוקה לאב החלופי אשר פרנק הופך להיות עבורה מבעד לקשר הרומנטי רווי הסקס. בריזי היא הדומיננטית לאורך רוב הסרט, אך היא זקוקה לממד היציב והשמרני שפרנק מייצג.

להוציא את דקות הסיום של הסרט, אין בו ממד של מתח. ההתפתחיות בו נבנות לאט ולעתים אין התפתחות כלל, רק מבט לירי על החיים ועל הדמויות. זהו הסרט הקיצוני ביותר של איסטווד מבחינת המינימליזם של העלילה, אך הבנייה האטית של מערכות יחסים והוויתור על התפתחות העלילה והמתח כציר המניע את הסרט מאפיינים את כל סרטיו הגדולים.

"מיליון דולר בייבי" עתיר בתפניות דרמטיות ובעיסוק בספורט, אך עיקר הרגש בו נובע מההזדהות עם הקשר האנושי שנוצר, המעשיר את הדרמה בסיום. אם מחפשים נקודת דמיון בין הסרטים, ב"מיליון דולר בייבי", כמו כ"בריזי", משתמש איסטווד ביחס לכלב כמטאפורה ליחס אנושי, אם כי עיקר הדמיון הוא במהות ובאווירה הקולנועית, בדברים אשר לא נתן לתאר או לנתח באופן חד-משמעי.

לעומת אלה, "הבלתי נסלח" אינו מראה את מערכת היחסים עם האישה של הגיבור, זו ששינתה אותו. הסרט מסתיים בכך שאביה של הבחורה לא מבין מה בגבר האלים הזה קסם לבתו. "בריזי" מתרחש בתקופה אחרת, אבל מראה קשר מסוג דומה – אהבה חזקה בין שני הפכים מבחינת תפיסות העולם המבינים שהיה משהו חסר בחייהם לפני המפגש עם האחר. אם תרצו, "בריזי" הוא גילוי של מה שנותר מוסתר ב"הבלתי נסלח".

במסגרת חגיגות ה-80 לאיסטווד עולה הצורך להעלות את הפן הרגיש שלו כבמאי, פן אשר לא פעם אינו זוכה לעיסוק מספק אף על פי שדווקא הוא זה שהופך אותו ליוצר בעל עוצמה נדירה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קלאסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s