מופע הפלאים של ד"ר פרנסוס

אז מתברר שרוב העולם לא התלהב במיוחד מהחדש של טרי גיליאם. הביקורות המעורבות מעלות את טענות הרגילות של תסריט בעייתי ולא מובן, אחרים מדברים על חוסר התחברות לעולם הפנטזיה שגיליאם ברא הפעם.

עבורי הסרט הוא פשוט התרוממות רוחנית. גם אחרי צפייה שנייה. הסרט הזה גרם לי להרגיש כמו שאף פעם לא הרגשתי בתור ילד. אין לי יכולת להגדיר בצורה ברורה מה הופך יצירת אמנות לכזו המשפיעה עליי בצורה כזו. אולם לאחר שתי צפיות אני יכול להתחיל לנתח אלמנטים מסוימים בסרט, אלמנטים שהם לאו דווקא אלה שקסמו לי במיוחד.

סיפור העלילה של הסרט מחושב מכפי שהיה נדמה לי אחרי הצפייה הראשונה. הוא אמנם אינו מתנהל לפי כללי התסריט הלינארי, אבל גיליאם הרי התחיל את הקריירה שלו בקטעי אנימציה שתקפו את מושג הלינאריות. בניגוד למערכונים המצולמים של מונטי פייתון, המטרה העיקרית של קטעי האנימציה שלו לא הייתה להצחיק אלא לתקוף את הקשרי הסיבה והתוצאה הרגילים. לאורך הקריירה הקולנועית שלו גיליאם התעדן ועבר לספר סיפורים. הוא רק לא רוצה להיות כבול למבנה המסורתי של שלוש מערכות. ל"שודדי זמן", לדוגמה, לא היה מבנה עלילתי ניתן לאיתור, הגיבור פשוט קפץ מתקופה לתקופה ונקודות המפנה באו במקומות אקראיים. ב"ד"ר פרנסוס" ההקדמה תופסת דקות ארוכות, אם לא את רוב הסרט.

אבל בבסיסו של הסרט לא ניצב הסיפור אלא המאבקים הבאים לידי ביטוי דרכו. גיבור הסרט, ד"ר פרנסוס, מבצע התערבויות ועסקות עם השטן. זהו מוטיב המתכתב עם פאוסט, אבל משמש את גיליאם בעיקר כאמצעי להצהרת כוונות. בכל ויכוח הוא נמצא בצד של הד"ר, אבל הוא מודע לכך שזה לא תמיד הצד המנצח, ואפילו לא תמיד הצד הצודק. השטן מסנגר על בני האדם בסרט, בהתאם לתפקודו התנ"כי, אבל הוא לא רשע וקטגור בלבד. דמות המגולמת בידי טום ווייטס מעוררת באופן טבעי גם אמפתיה.

אלא שכל ויכוח עם השטן חושף פן מהותי ביצירה של גיליאם ובהשקפת עולמו. במפגש הראשן ביניהם (המוצג בפלאשבק) השטן מפריע לפרנסוס לספר את הסיפור שלו. פרנסוס הנזיר מאמין כי על המסדר שלו לספר סיפור באופן תמידי אחרת יושמד העולם. כאשר השטן מונע מן הנזירים לדבר, פרנסוס משיב כי הוא מבין שהעולם ממשיך להתקיים משום שמישהו אחר מספר סיפור אחר. משמע, העולם הוא בר תוקף רק אם מספרים בו מעשיות ואם קיימת בו יצירה אמנותית.

מכאן הם יוצאים להתערבות הראשונה: גיוס מאמינים. פרנסוס מספר על הבדלי הגישה ביניהם: השטן ניסה (או לא ממש ניסה) לגייס מאמינים בעזרת סיפורי הפחדה על יום הדין ואילו פרנסוס הטיף לעוצמה המשחררת של הדמיון לייצר גאולה. בכך גיליאם חושף את היחס שלו לקולנוע: הדמיון הוא הדרך היחידה להתגבר על העולם האפל והבעייתי. יש להדגיש כי הוא לא מדבר על דמיון שכולו טוב – בכל סרטי גיליאם לדמיון יש גם אספקטים שליליים. אבל עבור הבמאי ועבור פרנסוס עולם הדמיון הוא כלי הכרחי להתמודדות עם עולם המציאות, גם אם הוא כלי בעייתי.

במהלך כל הסרט מוצגת ההתערבות הארוכה ביותר של הצמד: השטן העניק לפרנסוס חיי נצח ויכולת לייצר במדיטציה פתח לדמיון שלו, או ליתר דיוק לדמיון של מי שנכנס לתוך הפתח. אם לא מנסים לשוב בדרך שבה נכנסים, עומדת בפני המדמיין בחירה: השטן מציע לו תענוג פשוט ואילו פרנסוס מציע מסע קשה שאין לדעת מה עומד בסופו. פרנסוס מעדיף את העבודה הקשה ואת הנסתר על פני הידוע. בחירה בדרך של השטן, אגב, מולידה מוות גם בעולם שמחוץ לדמיון.

לגבי העימותים הסופיים בין הדמויות אני לא יכול להרחיב בלי לחשוף יותר מדי מעלילת הסרט, אבל אציין כי עולה השאלה למה ראוי יותר להיות שייך – לעצמך או לאחר (אפילו אם מדובר באחר אהוב).

יש גם את העלילה הכללית: בתו של פרנסוס הובטחה לשטן ביום הולדתה ה-16 ובכוחה של התערבות אחרונה לשנות את התמונה. כמו כן, אחד מן העוזרים של פרנסוס מאוהב באותה בת ומוצא את עצמו בעימות עם אדם מיסותרי הטוען כי איבד את זיכרונו (זהו תפקידו האחרון של הית' לדג'ר). גלריית הדמויות של הסרט יוצרת עולם עשיר כמיטב המסורת של גיליאם, גם כאשר הסרט מתרחש בלונדון של ימינו ולא במחוזות הדמיון.

בשורות הסיום של הסרט נמסר כי הד"ר לא יכול להבטיח סוף טוב, אך הילדים עדיין קונים את המשחק. כזהו גם הקולנוע של גיליאם – אינו מבטיח סוף טוב, מטריד אך מופלא כמו כל משחק או חוויה. בשעה שטים ברטון מנצל את הדמיון שלו לבנות עולמות מוגדרים היטב ומוכתבים מראש, כל סרט חדש של גיליאם מלא בהימורים ובתהיות על מהות העולם. גם אם לא כל הסרטים שלו עובדים, הם כמעט תמיד ("האחים גרים" הוא החריג היחיד) מלאים לא רק בדמיון אלא גם בתעוזה ובמחשבה השואלת שאלות ולא תמיד מוצאת תשובות.

לכן כל סרט של גיליאם הוא אירוע גדול עבורי. במקרה של "מופע הפלאים של ד"ר פרנסוס" זהו אירוע מוצלח במיוחד, אולי גם מפני שלראשונה מאז "ברזיל" גיליאם מתעסק בחומר שהוא הגה. זהו סרט מענג בייחוד אם צופים בו על מסך גדול. טוב שבסופו של דבר הסרט מצא דרכו למסכי הקולנוע בארץ, כשנה לאחר הבכורה שלו בקאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מופע הפלאים של ד"ר פרנסוס

  1. נעם הגיב:

    סרט מעולה ומעורר השראה, בדיוק חזרתי מהקולנוע נפעם.
    ומאוד אהבתי את מה שכתבת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s