"דייט לילי" בראי סרטי היצ'קוק

ההשוואה בין סרטו החדש של שון לוי, שהסרט הכי מוכר שלו עד כה הוא "לילה במוזיאון", ובין הקולנוע של היצ'קוק אינה באה לרמז על איכות הסרט "דייט לילי", שהוא לא הרבה יותר מקומדיה הוליוודית סבירה פלוס. אבל הוא קומדיה הוליוודית שהקשר שלה להיצ'קוק אינו מקרי.

עיקר העלילה הוא שימוש בתבנית הבסיסית של רבים מסרטי היצ'קוק: אדם מואשם בפשע שלא ביצע או מואשם בטעות שהוא מישהו אחר. האדם מוצא את עצמו במנוסה על חייו ובמקביל מנסה למצוא את האשם האמיתי. הפשע שבגללו הוא נחשד הוא מקגאפין: דבר חשוב מאוד לדמויות, אבל לקהל לא אכפת ממנו. גיבורי "דייט לילי" מוצאים את עצמם בתסריט מסוג זה. הם גונבים הזמנה של זוג אחר במסעדה, נחשדים על ידי מאפיונרים שהם הזוג ונתבעים להחזיר את המקגאפין, במקרה של הסרט דיסק און קי אשר תוכנו המסעיר נחשף רק לקראת סוף הסרט ואינו מעניין פרט לכך שהוא מכניס עוד דמות משעשעת לתסבוכת העלילתית.

בין לבין הסרט מאפשר לזוג גיבוריו להיקלע לכמה מרדפים אשר מזכירים את היצ'קוק ברוחם. הדגש הוא אמנם יותר על הצד הקומי, אך צד זה תמיד היה נוכח בסרטיו של היצ'קוק, וגם ב"דייט לילי" הוא אינו בא על חשבון המתח. כמו בכל סרטי היצ'קוק, לא כדאי לסמוך על כל השוטרים, יש היעזרות בידיד המאמין לגיבורים וחשיפה של הצדדים האפלים שמסתתרים מתחת לחיים הבורגניים.

כפי שעלילת המתח שימשה את היצ'קוק לא פעם ככלי לעיסוק בנושאים אחרים, "דייט לילי" הוא בראש ובראשונה סרט על זוגיות. משבר היחסים של זוג נשוי העסיק את היצ'קוק עצמו בשני סרטים קומיים: "העשירים והמוזרים" ו"מר וגברת סמית". גם בסרטים שבהם הנושא לא ניצב בחזית היצ'קוק תקף את הזוגיות. סלבוי ז'יז'ק תיאר את השינוי ביחס של היצ'קוק לזוגיות לאורך שלוש התקופות שהוא הגדיר כמרכזיות בקריירה של היצ'קוק: בשנות השלושים הזוגיות נכפית על הגיבורים, אשר מושלכים על ידי כוח חיצוני לחקירה משותפת; בשנות הארבעים כדי לשרוד הזוג חייב לגרום למות אדם אהוב; בתקופה המאוחרת ישנן שני אופציות ליחסים בין גברים ונשים – כישלון או העדר תוכן מיני.

גיבורי "דייט לילי" נעים מן התקופה השלישית של היצ'קוק לעבר התקופה הראשונה: הם מתחילים את הסרט כזוג נשוי בעושר אך נטול תשוקה. הם עדיין אוהבים, אך המשיכה המינית אבדה. זה לא מונע מהם להצליח בעבודה, לתפקד כהורים או ליהנות בדייטים הליליים שלהם (אם לאמץ את התרגום העברי המוזר). אם זוג חברים שלהם לא היה נפרד, הם לא היו מקדישים תשומת לב לתסכול המיני. בנקודה זו בעלילה מתרחשת הטעות בזיהוי והם נאלצים לפעול יחד, דבר שמוביל בסופו של דבר לגילוי מחודש של התשוקה המינית. כפי שמקובל בקולנוע של ימינו, הדבר נעשה בסצנה המנסה להצחיק באמצעות הגסות שלה.

הרבה מהכוח של סרטי היצ'קוק נבע מליהוק הגיבורים: שחקנים שהם בו בזמן כל אדם ומורמים מעם. הם מייצגים את האדם הפשוט והנורמלי, הם פשוט יפים הרבה יותר. ב"דייט לילי" לוי משתמש בשני שחקנים המייצגים את האדם הנורמלי והביתי, הם פשוט מצחיקים הרבה יותר. סטיב קארל וטינה פיי מוכרים בעיקר מההופעות שלהם בסדרות מופת קומיות ("הדיילי שואו" ו"המשרד" במקרה שלו, "סאטרדיי נייט לייב" ו"רוק 30 " במקרה שלה) שבהן שיחקו דמויות מוקצנות, אבל משהו באישיות שלהם משדר גם חיי שגרה, דבר הבא לידי ביטוי ברוב התפקידים הקולנועיים שלהם. דבר זה מקנה להם אמינות בתור זוג מן הפרברים ומאפשר להם לסחוב את הסרט דרך העלילה הבעייתית, ממש כפי שהכוכבים של היצ'קוק היו פיצוי על חורים גדולים בעלילה.

מובן שכל מפגש של קארל ופיי מניב גם כמה ניצוצות קומיים. במקרה זה הם מצליחים לבצע זאת למרות שהתסריט לא מכיל הרבה בדיחות טובות: המשחק שלהם משפר את ההומור בכמה וכמה מידות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קלאסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s