מחשבות על איירון מן 2

במאי סרטי "איירון מן" ג'ון פברו הצהיר בהזדמנויות שונות על ההערצה שלו לקולנוע של רוברט אלטמן. אמנם הקולנוע של פברו רחוק שנות אור מן התעוזה והמקוריות של הקולנוע של אלטמן, אבל ב"איירון מן 2 " כן באה לידי ביטוי ההשפעה של אלטמן בדרך המבדילה את "איירון מן" מסרטי קומיקס אחרים.

"איירון מן 2 " הוא הרבה יותר סרט של דמויות מאשר סרט אקשן. יש בו קטעי פעולה לא רעים (סיקוונס הגרנד פרי במונקו חביב עליי במיוחד), אבל הם תופסים נפח פחות חשוב מהקטעים שבהם דמויות נושאות מונולוגים ארוכים המאפשרים לשחקנים להפגין את כישרונם. לגבי רוברט דאוני ג'וניור זה לא חדש – הוא עשה זאת גם בסרט הראשון, ולמעשה גם בכל סרט שבו שיחק בשנים האחרונות. דאוני משחק את עצמו, וזה תמיד אחד הדברים הכי מלהיבים שיש בקולנוע האמריקאי העכשווי. אלא שב"איירון מן 2 " יש כמה שחקנים שמצליחים להשתוות לדאוני בכריזמה שהם מעבירים ומייצרים דמויות שהן אמנם לא שיא המורכבות, אבל יש בהן יותר מפלקט. סם רוקוול בתור המתחרה העסקי, מיקי רורק בתור מדען רוסי מטורף ואלים וגארי שנדלינג בתור סנטור בעייתי יוצרים דמויות ששורפות את המסך.

נבלי קומיקס מרשימים אינם המצאה חדשה. למעשה ברוב המקרים הם מקור משיכה גבוהה יותר מאשר הגיבור עצמו. אבל בסרט הזה, יותר משיש יריבות בין איירון מן ובין הדמוית האחרות, יש חיפוש דרך הדדי וניסיון לעשות רושם גדול יותר. כך הדבר בא לידי ביטוי גם בשורה של דמויות שהן בין הטוב לרע – לכאורה בצד של איירון מן, אבל לא בוודאות ובטח לא בצורה טוטאלית. יש את דון צ'ידל, שמגלם את הקצין שטרנס הווארד גילם בסרט הראשון (הם כלל לא דומים), את סקרלט ג'והנסון בתור המזכירה החדשה שיש לה רקע בלטינית ובעוד כמה דברים, וגם את סמואל ל. ג'קסון בתור מנהיג פרויקט הנוקמים. לכך מתווספת העובדה כי האויב הגדול ביותר של איירון מן הוא עצמו – גם כי החליפה הורגת אותו באטיות וגם כי יש לו יצר הרס עצמי. בניגוד לסרט הראשון, טוני סטארק/איירון מן לא מתהולל יותר מדי, אבל הוא פוגע בעצמו לא פחות. בעצם זהו אולי סרט הקומיקס שבו הגבולות בין הטוב והרע הם הנזילים ביותר, להוציא את "פופאי" של אלטמן. ומה עם "האביר האפל"? שם יש ניסיונות להראות את הצד המיוסר והלא מוסרי בדמות של הגיבור המושיע כמו גם הדגשה של הקסם שבדמות האנכריסט, אבל בסופו של דבר די ברור מי הם הטובים ומי הרעים. ב"איירון מן 2 " הדמויות החיוביות עושות מעשים מאוד אגואיסטיים ולא חכמים. במסגרת עלילה מאוד שחוקה הצליח פברו, בעזרת התסריטאי ג'סטין ת'רו, להכניס מעט מרוח הקולנוע העצמאי ללב העשייה ההוליוודית. כל אלו לא עושים את "איירון מן 2 " לסרט מהפכני במיוחד – הוא בכל זאת מעניק מקום מרכזי לסיפור השגרתי שבלבו. הדבר נותן תקווה שבניגוד ל"פופאי", הסרט יצליח למצוא קהל מעריצים רחב יחסית.

אם יש דבר אחד שהפריע לי ב"איירון מן" הראשון של פברו זהו שהמסר הסופי שלו בעייתי מאוד: כוח צבאי אינסופי הוא דבר חיובי כל עוד הוא יישאר בידיים הנכונות, כלומר אצל האמריקאים, כולל הצבא שלהם. "איירון מן 2 " מתחיל, כמו קודמו, במתקפה על הצבא האמריקאי, אך המתקפה הזאת עדיין קיימת בסוף הסרט. יש בסרט מסרים חתרניים נגד הצבא האמריקאי, ובאמצעות הדמות של הסנטור גם נגד הדמוקרטיה האמריקאית. אנו מתוודעים לכך שבלי ידיעתו טוני סטארק נבנה להיות גיבור על עתידי בידי אביו במשך כל חייו. הרעיון של מנהיג אשר נחנך מלידה לתפקיד זה ויהיה בקיא בכל המדעים מזכיר את התחליף לדמוקרטיה שהציע אפלטון ב"המדינה", ובלי להיות בקיא בקומיקס, אני לא חושב שזה מקרי. "איירון מן 2 " מציג גיבור על שבסופו של דבר מנהיג את העם די נגד רצונו ואופיו, רק משום שהוא עושה זאת טוב יותר מן המנהיגים הפוליטיים ומן הצבא. אבל זהו דבר מורכב יותר, שכן סטארק רחוק מלהיות מנהיג מושלם – הסרט רומז לכך שבטווח הארוך חשיפת הנשק שהוא "איירון מן" תוביל לנזק שיכול להיות גדול מהתועלת ממנו.

אלמנט נוסף הוא היחס שפברו מעניק לדמות הנהג, שאותה הוא מגלם בעצמו. מדובר בעיניי בסוג של תמונת מראה של היחס שלו לשחקנים – הוא נותן להם חופש לאלתר במשחק והופך אותם לשולטים. הוא אמנם מסיע אותם ליעד, אבל רק בדרך שהם רוצים ותוך כדי ספיגת השפלות רבות בדרך. בסרט שבו רוב הדמויות עוסקות בלהוכיח שלהם יש יותר גדול (הדבר אפילו נאמר בגלוי) הוא מקטין את עצמו וחוטף התעללות פיזית ונפשית פחות או יותר מכל מי שעובר לידו. בעוד בסרט הראשון התפקיד שלו היה סוג של הופעת היצ'קוק ארוכה, בסרט השני ההשפלות שהוא עובר הן מוטיב של ממש.

"איירון מן 2 " הוא סרט על גברים ולכן הדמויות הנשיות מעט נשכחות. הדמות שמגלמת סקרלט ג'והנסון נראית כמו הכנה לסרט עתידי שבו היא תתפוס מקום מרכזי יותר, ופפר פוטס, שמגלמת גווינת פלטרו, זוכה לפחות סצנות של מתח מיני מאשר בסרט הראשון. רובן גם עוברת כמעט בלי שנשים לב. היא אמנם מקודמת בעלילה לתפקיד משמעותי יותר ממזכירה, אך הנוכחות שלה ברוב הסרט יחסית שולית. שאר הדמויות הנשיות בסרט הן מעריצות של טוני סטארק/איירון מן – והפעם הוא אפילו אינו טורח לנסות לשכב עמן.

בכל זאת, הסצנה הטובה ביותר בסרט כן קשורה לפפר. בסצנה הראשונה שבה היא מופיעה טוני מציע לה קידום בעבודה בסגנון של הצעת נישואים – זוהי סצנה שעשויה בניחוח של קומדיות רומנטיות ישנות ומביאה לשיא את הכישורים של רוברט דאוני ג'וניור ואת הכישורים שחבויים רוב הזמן של גווינת פלטרו. זוהי גם סצנה שמעבירה ביקורת לא ממש סמויה על התרבות הקפיטליסטית, שבה המשרה החליפה את אהבה כדבר המרכזי בחיים.

יש לקחת בפרופורציה את הקריאה הפשרנית/פוליטית שלי לסרט, שכן מדובר כאן ברובד שהוא באמת משני לבידור. כאמור, "איירון מן 2 " אינו סרט גדול וכסרט קיץ ניתן למצוא בו כמה פגמים, אבל יש בו מידה מסוימת של תעוזה והוא מספק שעתיים של הנאה. לא רק הנאה מסצנות פעולה, בעיקר הנאה מתצוגות משחק.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מחשבות על איירון מן 2

  1. מיכאל הגיב:

    כתיבה מעולה, כהרגלך 🙂
    בשורה התחתונה, 'איירון מן 2' עולה על הראשון?
    הראשון היה נחמד, לא רע. פחות טוב מ'הענק הירוק' המחודש עם נורטון.
    בכלל, סרטי הקומיקס הכי טובים שראיתי היו 'השומרים', 'האביר האפל', 'ונדטה', 'עיר החטאים' וגם – כן, כן – 'קונסטנטין' 🙂
    מה דעתך?

  2. oferliebergall הגיב:

    תודה על התגובה האוהדת.

    בשורה התחתונה, אהבתי יותר את "אירון מן 2" מאשר את הראשון, אבל נמדה לי שאני במיעוט. את "הענק הירוק" המחודש פחות אהבתי. מבין סרטי הקומיקס של השנים האחרונות, "האביר האפל" הוא האהוב עלי ביותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s