מבט אחר על מילוש פורמן ו"התפשטות"

המאמר המשובח של יאיר ניקוליבסקי החזיר אותי ל"התפשטות" הנפלא של מילוש פורמן ולכמה הבחנות לגבי הסרט ולגבי היוצר, רובן לקוחות מעבודה אקדמית שכתבתי על הבמאי.

ההבדל העיקרי ביני ובין יאיר בתפיסת הקולנוע של פורמן קשורה להגדרת התקופה המודרנית יותר ביצירה שלו. יאיר מצביע על כך שלאחר "התפשטות" הביקורת של פורמן הייתה לאנטי ממסדית בצורה יותר מובהקת, אך אני יוצא מעמדה הפוכה. הסרטים המצליחים שפורמן ביים באמריקה אמנם עוסקים בדמויות מרדניות הרבה יותר מאשר בסרטיו המוקדמים, אך במקביל הטכניקה הקולנועית שלו נהיייתה שמרנית יותר. השאלה היא מה מרדני יותר: הצגה חיובית של דמויות מרדניות בשפה קולנועית טיפוסית, או יצירה קולנועית חופשית מכללים ומלאת המצאות מקוריות?

לדעתי דווקא בסרטים הצ'כיים המוקדמים נמצא פורמן בשיא המרדנות שלו, למרות שהוא מתמקד בדמויות שלרוב מנסות ללכת בדרך המקובלת ולהיות דומות לשאר החברה. חוסר היכולת של הדמויות להתאים את עצמן לחברה שאליה הן רוצות להשתייך חושף את האבסורד ואת חוסר ההיגיון שבכללים החברתיים בצ'כיה הקומוניסטית (וזאת מבלי לתקוף בצורה גלויה את המשטר, מלבד ב"נשף מכבי האש" ) ואת הגיחוך שבקיום האנושי בכלל. מאוחר יותר פורמן האדיר דמויות שיצאו נגד הממסד, אך הסרטים שלו היו קלים יותר לעיכול ופחות נשכניים, דבר שהתבטא גם בהצלחות קופתיות גדולות הרבה יותר.

"התפשטות" ממשיך את הסרטים הצ'כיים של פורמן. העיסוק שלו בפער בין דורי, חוסר השייכות לחברה וחיפוש עצמי מציגים המשך ישיר לנושאים המרכזיים של הסרטים הללו. יתרה מכך, המבנה נרטיבי הרופף שלו מזכיר הרבה יותר את סרטיו הצ'כיים, הבנויים מרצף אפיזודות, מאשר את סרטיו האמריקאיים הבנוים היטב. הפער הבין דורי היה נושא חשוב בסרטיו המוקדמים של פורמן, גם אם הוא אינו ניצב במרכז הסרט. בסיום סרטו העלילתי הראשון, "פטר השחור", מקפיא פורמן את תמונת האב בשעת הוויכוח עם בנו, דבר המהדהד את סיום "400 המלקות" של טריפו. אך הקיפאון של פורמן מוקדש לא רק לנער אשר אינו יודע לאן לפנות, אלא גם להורה אשר אינו יודע כיצד לחנך.

עלילת "התפשטות" עוקבת אחרי הורים המחפשים בני נוער שברחו מהבית. בריחת הנערים קשורה לתופעה התרבותית של "ילדי הפרחים", תופעה אשר פורמן מתאר בחיבה. תרבות ילדי הפרחים אמנם מטיפה לשלום ולאהבה אך היא אנטי-ממסדית ביסודה: המסרים שלה מופנים כלפי הממשל העוסק במלחמות ומגנה שימוש בסמים ויחסי מין מחוץ לנישואים. ערכי הדור הזה באים לידי ביטוי בסרט בעיקר דרך קטעי "אודישנים" שאליהם הולכת בתם של הגיבורים הראשיים בתחילת הסרט. באודישנים שרות נערות בגילים שונים מגוון שירים המבטאים את ערכי התקופה, בעיקר אהדה לשימוש בסמים והטפה לאהבה חופשית. בין קטעי השירה מופיעה גם נגנית צ'לו עירומה – גם כאשר אין מילים המסר הוא של מתירנות.

האודישנים האלו מהדהדים בגלוי את סרטו הדוקומנטרי המוקדם של פורמן "תחרות כישרונות", שהציג מבחנים די דומים. מדובר למעשה בעלילת משנה לסרט המשמשת רקע לעלילה הראשית. לאורך כל הקטע הראשון מתבצעת עריכה צולבת בין האודישן של הנערות ובין הסיפורים של המבוגרים. הדבר לא מציג שני עולמות מנוגדים אלא סוג של חיבור בין הדורות בניסיון למלא חסר בחייהם. הצעירים מורדים בדור ההורים, ההורים מורדים בכך שילדיהם לא מבינים אותם.

ההורים מודאגים אמנם מהיעדרות ילדיהם, אך הם אינם מגנים באופן גורף את התרבות החדשה. למעשה הם מנסים להבין אותה, וברגע השיא של הסרט הם מעשנים יחד סמים בכנס של ארגון הורים המחפשים ילדים. כמו כן, לא מושמעת בסרט אף מילה של ביקורת ישירה כלפי ההורים מצד המתבגרים, אולם ברור שבין הדורות פעורה תהום של חוסר הבנה, ודווקא הצד של ההורים הוא זה שמבין פחות. למעשה בתם של הגיבורים הראשיים חוזרת פעמיים לביתה בכוחות עצמה לאחר שההורים כבר השלימו עם העובדה שעזבה את הבית.

הסרט מתמקד בחוסר האונים של ההורים במאמציהם למצוא את ילדיהם ובניסיונם להכיר את תרבות הנוער. דרך המסע שלהם נחשפים חייהם כחסרים וריקניים. הסרט חושף את הנישואים המהוגנים כחסרי תשוקה וכמקובעים מדי. כאשר בהשפעת הסמים המבוגרים משתחררים, השחרור אינו יודע גבולות ומוביל להשפלה של האב בעיני בתו. לאחר רגע השיא המשפחה חוזרת לחיות בבית, אולם הבת איבדה את הכבוד שרחשה להוריה בהנחה שהיה לה כזה עד לאותו רגע. סיום הסרט חושף את חוסר ההצלחה של המסע כאשר ההורים מסרבים להבין את החבר המוזיקאי של בתם.

למרות שהסרט מהנה לצפייה, הנושאים שאיתם הוא מתמודד טעונים מאוד והפתרונות אינם נראים באופק. פורמן מצליח לעורר הזדהות גם עם הצעירים וגם עם המבוגרים המחפשים אותם. הוא מאכלס את הסרט בכמה דמויות החוות כאב ונתק מן המשפחה, לעתים גם מבני הזוג. כאב זה אינו נחלת המשפחה שבמרכז הסרט בלבד, אלא גם נחלתן של דמויות משנה שאותן רואים לזמן קצר בלבד. כל סרטיו המוקדמים של פורמן משלבים הומור, חומרים אפלים ומסרים חברתיים, ו"התפשטות" אינו יוצא דופן במובן זה. בניגוד ל"נשף מכבי האש", ב"התפשטות" נוצרת הזדהות עם הדמויות, דבר העושה את הסרט לפחות קליל לצפייה ובסופו של דבר למטריד הרבה יותר.

כמו "נקודת זבריצקי" של אנטוניוני, כאשר הסרט יצא הואשם פורמן שאינו מבין את התרבות ההיפית שאותה הוא מתאר. במבט לאחור דומה כי דווקא היוצרים האירופים החיצוניים תפסו את הדור בצורה שלמה יותר – לא כתופעה תרבותית מבודדת אלא כסימפטום של כל החברה האמריקאית ושל כל החברה האנושית. איכשהו, התיאור של פורמן את חוסר ההבנה של ההורים את מרד הנעורים תופס את המרד בצורה שלמה ואוהדת יותר. "התפשטות" הוא יצירה קולנועית משוחררת לחלוטין, הבורחת מכל קלישאה של הצגת דמויות ומשתמשת בעריכה מופשטת ובנרטיב רופף מאוד. בסרטיו המהודקים והמצליחים של פורמן המאוחר הממד הקולנועי הזה מעט חסר. בסרטיו הבאים התבסס פורמן כמעט תמיד על מקורות ספרותיים תיאטרליים או על דמויות היסטוריות. הוא הפך לבמאי מקצוען מוצלח מאוד, אך מלבד החיבה למרדנים קשה לאתר בסרטיו המאוחרים את אותו מגע אישי ייחודי הקיים בכל פריים של "התפשטות".

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קלאסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s