מה סרט קטן כמוך עושה מועמד לפרס כזה?

מי שיסתכל בעוד שנים רבות ברשימת המועמדים לאוסקר לפרס הסרט הטוב ביותר בשנת 2010 ימצא שם את "הזדמנות שנייה". הוא גם יראה כי הסרט זכה בפרס לשחקנית הטובה ביותר. היו בעבר הרבה סרטים פחות טובים שיהיו מועמדים לפרסים האלו (ואף זכו), אך נדיר למצוא ברשימת המועמדים סרט כל כך קטן באופיו.

"הזדמנות שנייה" נראה יותר כסרט טלוויזיה. הוא מספר סיפור אמיתי של ספורטאי יחסית מצליח (שהיה מוכר רק למעריצי פוטבול כבדים במיוחד עד יציאת הסרט), שחומק מעוני וממוות מהיר בזכות אישה עשירה שאימצה אותו רק כי זה היה המעשה הנוצרי לעשות (והסרט לא פוסל לגמרי את האפשרות שהמניע האמיתי שלה היה מורכב יותר וקשור בראיית הנולד). הוא משוחק טוב על ידי כל השחקנים, מכיל כמה שיאים דרמטיים ומסר מרומם רוח: בעזרת אמונה וקשר משפחתי אפשר להצליח גם עם תנאי פתיחה רעים.

אין דבר חדשני במסר או בסרט. יש משהו קצת לא אמין בדרך שבה גיבור הסרט חומק מחיי העוני ונדמה לעתים כי הסרט לא מספר הכל במטרה לייצר דמות חיובית יותר ולהעצים את הרוח האמריקאית הנפלאה. מכיוון שרוב הצופים מורגלים כבר לסוג כזה של סרטים, זה לא באמת מפריע, פרט לאי נחת אידיאולוגית קלה. אם כי בשורה התחתונה, אם המסר הוא עזרה לזולת ותקווה, אני מוכן לבלוע מעט ייפוי של המציאות בסרט הוליוודי.

סרטים קטנים יכולים להיות הרבה יותר מסרטים קטנים. הם יכולים להכיל רגעים ליריים, דמויות מורכבות מכפי שנדמה, מסרים יותר אמביוולנטיים. ניתן לעשות זאת גם בסרט ספורט. גם הבמאי ג'ון לי הנקוק עשה זאת בעבר, בתסריט שהוא כתב ל"עולם מושלם" של קלינט איסטווד – תסריט שבו כל דמות הכילה ערכים חיובים ושליליים והתוצאה הסופית הייתה מעוררת מחשבה וכתוצאה מכך גם מרגשת הרבה יותר. כמובן, הנקוק הוא במאי הרבה פחות מוכשר מאיסטווד, אך גם התסריט שלו פחות טוב במקרה הזה. דומה כי לא הכניס דבר מעצמו לסרט, שנראה כאילו נכתב וביום בידי מחשב הוליוודי ולא בידי יוצר בעל חותם אישי.

הסרט לא עוסק כמעט בדמות שעוברת את השינוי הגדול. זוהי דמות הספורטאי ולא דמות האישה שאימצה אותו לביתה. מבחור עני שישן ברחוב ולא מצליח ללמוד הוא הופך לתלמיד מצליח וכוכב מקומי בספורט שהוא לא הבין בתחילת הסרט. אולם הוא נשאר עם אותה הבעה לאורך כל הסרט ודומה כי קו האופי היחיד שלו הוא נדיבות. כאבי העבר שלו מועברים רק באמצעות פלאשבקים קצרים, אך לא באמת רואים איך הטראומה השפיעה על חייו ואופיו. מכיוון שמדובר בדמות מוכרת שייתכן שתהפוך למוכרת יותר גם בלי קשר לסרט, הבמאי החליט לא להסתכן בבניית דמות מורכבת שיכולה לפגום במכירת החולצות (אם כי גיבור הסרט משחק בעמדה הכי מועטת תהילה במשחק הפוטבול).

לכן אנו נותרים עם הדמות החזקה של האם המאמצת. היא מתחילה את הסרט בתור אישה חזקה ודעתנית ומסיימת את הסרט בתור אישה חזקה ודעתנית. סנדרה בולוק משחקת אותה בצורה טובה וזהו אחד התפקידים היותר טובים בקריירה שלה. לאורך הקריירה בולוק היטיבה לשחק דמויות אשר לא עוברות שינוי משמעותי במהלך הסרט ומציגות אופי אחיד – בסרט הזה התוצאה אינה שונה. הזכייה בפרס האוסקר היא מוגזמת ומעידה גם על חוסר בתפקידים טובים לנשים בהוליווד.

בדרום ארה"ב התרגשו מאוד לראות תיאור אוהד שלהם בסרט מיינסטרימי ועיקר ההצלחה הקופתית הגיע מן האזורים האלו. למי שאינו מדרום ארה"ב מדובר בסרט סתמי למדי. שמועמד לפרס הסרט באוסקר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s