הפנו מבט לאתמול

הרבה יוצרי קולנוע צעירים כיום בוחרים לעסוק דווקא בקשישים. קשיי הזקנה הם נושא סוחט דמעות טיפוסי המצביע על אי הצדק של החברה ושל החיים בכלל. באופן טבעי, רבים מהסרטים העוסקים בנושא (אך לא כולם) נראים קלישאיים, ולעתים אף נדמה לי שהם מנצלים את הנושא כדי לרגש את הקהל בלי באמת להבין אותו. יש לסייג את דבריי – הפחד מן הזקנה משותף לכל אדם, כמו גם מהטיפול בקרובי משפחה שהגיעו לגיל זה. לכן מדובר בנושא שיכול לשמש חומר גלם נהדר לסרטים, במקרה שהוא יטופל ברגישות ומתוך מחשבה.

אחד הסרטים המפתיעים שעשו זאת הוא "Make Way for Tomorrow" של ליאו מק'קריי. מפתיע במידה מוגבלת בלבד, שכן אף על פי שמק'קריי הוא שם מעט נשכח היום, בזמנו הוא היה אחד הבמאים המצליחים ביותר בהוליווד ואף המוערכים ביותר. ז'אן רנואר אף טען פעם כי הוא הבמאי האמריקאי הגדול של שנות השלושים, כנראה גם בזכות הסרט הנדון, שיש בו משהו המזכיר את הקולנוע האירופי בכלל ואת הקולנוע של רנואר בפרט.

אבל הסרט הדרמטי ושובר הלב הזה מפתיע בשל הרקע של מק'קריי – עד אותה נקודה הוא ביים כמעט אך ורק קומדיות. הוא היה הראשון שחשב לחבר בין לורל והארדי והוא ביים אותם בכמה מהסרטים האילמים הטובים ביותר שלהם. בתקופת הסרט המדבר הוא עבד עם מיי ווסט, הרולד לויד, וו.סי פילדס, גלוריה סוונסון (בחזרה לשורשים הקומיים שלה) ורבים אחרים. הוא גם חתום על הסרט הכי טוב של האחים מרקס – "מרק ברווז". לאחר הסרט הזה מק'קריי עבר לעשות שתיים מהקומדיות הרומנטיות הגדולות המשפיעות ביותר של התקופה – "אמת איומה" ו"רומן אמיתי" – את השני הוא ביים שוב מאוחר יותר בשם "רומן בלתי נשכח" וייצר את ההצלחה הגדולה האחרונה בקריירה שלו.

הסרט הזה מפתיע גם בגלל האמירה החברתית שבו – בין השאר מק'קריי זכור באופן שלילי מכיוון שתמך בוועדת מקארתי (אם כי לא ציין בפניה שמות), אך "Make Way for Tomorrow" הוא סרט בעל אופי שמאלני. באותן שנים ניסה נשיא ארה"ב רוזוולט להעביר חוקים סוציאליסטיים המבטיחים פנסיה ומגורים לכל אזרח. כפי שקל להאמין נוכח אירועי הימים הנוכחיים, השמרנים לא אהבו את זה.

מק'קריי יצר סרט על אנשים קשישים שאחרי שנים רבות של עבודה קשה, הבנק לוקח את ביתם. הם נאלצים לעבור לגור אצל הילדים שלהם והפער הבין דורי נחשף. אף על פי שהילדים מאוד אוהבים לבקר אצל ההורים, הם ממש לא רוצים שהם יהיו בבתיהם שלהם. ההורים עצמם מרגישים לא בנוח לכפות את עצמם על הילדים, אך אינם יכולים לשנות הרגלים ישנים.

בדומה לסרטים של רנואר, אף דמות לא מוצגת באור לגמרי שלילי וגם דמויות משניות זוכות לרגעים של חסד על המסך. התוצאה היא שעה וחצי מטלטלות רגשית, עד למערכה אחרונה מופלאה שבה הבעל והאישה מתאחדים אחרי פרידה ומנסים לשחזר בכמה שעות את ירח הדבש שלהם, לפני פרידה נוספת שהם חשים כי היא תהיה האחרונה.

הסרט נכשל בזמנו אצל הקהל הרחב למרות הביקורות הטובות וההערכה של אנשי המקצוע. כאשר מק'קריי זכה באוסקר על בימוי "האמת האיומה" המצליח, הוא אמר כי הפרס ניתן לו על הסרט הלא נכון. אחרי יותר מ-70 שנה, "Make Way for Tomorrow" אמנם התיישן בכמה היבטים, אך ברובו נותר רלוונטי ועוצמתי. הקהל של היום יותר בנוי לקבל סרטים עצובים ומורכבים כאלו, רק חבל שכבר לא מפיקים אותם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, קלאסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s