סרטים עם ג'ורג' קלוני

תלוי באוויר

ג'ורג' קלוני ניחן בתוכנה הפוכה לתכונה של אהרון אקהרט, כוכב הסרט הראשון של ג'ייסון רייטמן, "תודה שעישנתם". בעוד שאקהרט יכול לעורר סלידה באופן טבעי, קלוני תמיד יעורר הזדהות וחיבה, אפילו אם הוא יאנוס ילדים תוך כדי מתקפה על הבית הלבן בצורה שמזהמת את כדור הארץ. כפי שהסלידה מן השחקן הראשי שירתה את ההיבט סאטירי של "תודה שעישנתם", החיבה לקלוני מאפשרת ל"תלוי באוויר" לסחוף רגשית את הקהל, למרות שהוא עוסק בדמות שיש לנו את הסיבות לשנוא. אבל חלק מן התמה של "תלוי באוויר" היא שאין באמת אנשים ממש רעים וכולנו בסך הכל מנסים לשרוד בעולם המורכב הזה.

הדמות אשר קלוני מגלם חיה מסבלם של אחרים – הוא מומחה בלפטר אנשים. הוא גם סולד מכל קשר רגשי ארוך טווח, אוהב להיות חסר בית, ואולי חמור מכל – הוא מעביר סדנאות לשיפור עצמי. בכל זאת לאורך הסרט נבנית הזדהות עמו, המביאה לראות את היופי שבעולמו המעוות ואפילו לחשוב על אפשרות של חיוניות אנשים מסוגו בחברה.

הסרט עושה זאת תוך שילוב תמידי בין רגעים מצחיקים מאוד (שני הסרטים האמריקאיים הכי מצחיקים של השנה, "תלוי באוויר" ו"ממזרים חסרי כבוד", היו מועמדים בגלובוס הזהב לפרס הדרמה ולא לפרס הקומדיה) ובין רגעים עצובים ורגשיים. הדמויות המרגשות הן לא רק שלוש הדמויות הראשיות, אלא גם דמויות שמופיעות לסצנות בודדות אך מצליחות להעביר תחושה כי מדובר באנשים אמיתיים ולא בפיקציה של תסריטאי. בחלק מן המקרים אלו אכן אנשים פרטיים אשר דיברו על הפיטורים שלהם, אבל זה נכון גם לגבי המקרים שבהם מדובר בשחקנים.

סיום הסרט משאיר תחושה חמוצה-מתוקה, שכן לא ברור עד כמה עמוק השינוי שעבר גיבור הסרט, אם בכלל עבר שינוי. מה גם שהסרט לא ממהר לשפוט אותו, או אף דמות אחרת, והוא לא מציג את ההתברגנות בחיי משפחה כאופציה הטובה היחידה. בסופו של דבר זהו סרט שמראה את הוליווד בשיא כוחה – נוסחתית אבל גם חכמה. מחושבת אך לא בהכרח סוגרת את כל הקצוות. לדעתי לא מדובר בסרט מופתי, אך יש בו כמה רגעים חזקים במיוחד, וחוץ מכמה דקות של עודף שימוש באמצעי מבע בפתיחה אין בו רגעים חלשים.

הגברים שבוהים בעזים

הסרט הזה מעלה תעלומה לא חדשה: איך יכול להיות מצב שבו היצירה השלמה קטנה בהרבה מסך החלקים? "הגברים שבוהים בעזים" מבוסס על רעיון בעל פוטנציאל מעולה, יש בו כמה רגעים קומיים מצולחים במיוחד, שלושה שחקנים ותיקים שעושים היטב את העבודה (שניים מהם מועמדים השנה לאוסקר, אחד מהם גם יזכה בפרס) והוא עשוי טכנית בצורה מקצועית מאוד. אין בו רגעים מביכים, ובכל זאת התוצאה הסופית משעממת, לא מעוררת מחשבה ולא נשארת בזיכרון דקות אחרי היציאה מן הסרט.

הסרט מבוסס בצורה חופשית על ספר תחקיר על אודות יחידה סודית תמוהה בצבא האמריקאי המנסה לשלב עקרונות ניו אייג' בלחימה. דוד אבידן חזה את הסוג הזה של היחידה בהקדמה לספרו "דו"ח אישי על מסע ל.ס.ד", שבו הוא טען כי למרות הקשר של נטילת הסמים לתנועות ההיפיס וילדי השלום, הסם צריך לשמש ככלי עזר ללחימה. בין השאר הוא כתב "תכונת הלחימה, המשותפת לשני הצדדים, היא החתירה המתמדת, אם גם באמצעים משתנים, להערכת היריב לא על ידי יצירת מגע אתו, אלא להפך – על ידי הימנעות מוקפדת ממגע כזה, כל עוד לא הושגה הכרעה". הטקסט המלא של אבידן יצא לאחרונה בכרך השני של סדרת כל כתבי המשורר, כרך שהוא חובה עבור חובבי יצירה לא שגרתית. כנראה אחרי מלחמת וייטנאם מישהו בצבא האמריקאי חשב בכיוון דומה, ובשנות השמונים הוקמה יחידה המבוססת על לחימה באמצעים של שימוש מושכל במחשבה והתחברות לאני הפנימי, או לזרמי האנרגיה הרוחנית, או לכוחות שמאפשרים להרוג עז על ידי מבט ממושך.

את האיש שיקים יחידה מסוג זה יכול מגלם ההיפי האולטימטיבי, הלוא הוא ג'ף ברידג'ס. ג'ורג' קלוני הוא החייל המושלם ליחידה הזו – לא שפוי לחלוטין, אך במקביל רגוע תמידית ונמצא בשליטה מוחלטת. קווין ספייסי, מומחה בגילום נבלים, הוא החייל שמעביר את היחידה של לוחמים בדרכי הג'דיי לצד האפל. כולם משחקים טוב כהרגלם.

הבעיה מרכזית של הסרט היא הסיפור הראשי. הסרט מסופר דרך עיני עיתונאי כושל (יואן מקרגור, באחת מהפעמים שבהן הוא לא ממש משחק) החובר לקלוני במקרה. הדמות שלו כתובה ברישול. במקום לארגן את הסיפור בצורה הגיונית, היא מפזרת אותו עוד יותר. כתוצאה מכך הסרט נטול מרכז או מקור הזדהות. כל הניסיונות שלו להעביר מסרים כאלו ואחרים או להיות סאטירה בוטה הולכים לאיבוד. זה סרט של דמויות משנה המחפשות דמות ראשית. לא תמיד סרט צריך עלילה מובנית היטב. "מטען הכאב", אחד הסרטים הבולטים של השנים האחרונות, מורכב מאפיזודות, שכל אחת מהן היא סוג של סרט קצר, ולא מהתפתחות לינארית. אבל צריך לדעת איך לעשות סוג כזה של סרטים. "הגברים שבוהים בעזים" מנסה לספר סיפור לא שגרתי בדרך מאוד שגרתית, ובסופו של דבר לא עושה דבר. סצנת ל.ס.ד אבסורדית מעולה חבויה לקראת סוף הסרט, אבל חוץ ממנה מדובר בסרט די ריקני.

מר שועל המהולל

כמו "ארץ יצורי הפרא" שביים ספייק ג'ונז על פי מוריס סנדק, גם "מר שועל המהולל" הוא מפגש בין במאי עצמאי צעיר ופופולרי בחוגים מסוימים לסופר ילדים קלאסי. אולם עיבוד האנימציה של ווס אנדרסון לספרו של רואלד דאל הוא יצירה שלמה בהרבה מסרטו של ג'ונז.

הספר עוקב אחר מר שועל, גנב עופות במקור, שלבקשת אשתו עבר לעבודה נוחה ומשעמת כעיתונאי. אבל מעבר דירה לעץ הסמוך לשלוש חוות גדולות גורם לו לצאת לעבודה גדולה אחרונה, עבודה אשר מוליכה למלחמה של החיות בבני האדם. מר שועל הוא אכן מהולל (או פנטסטי במקור), ולכן הקרב היה לא שגרתי ועמוס בהברקות מבית היוצר של דאל-אנדרסון.

הסרט הזה שומר במדויוק על הסגנון הייחודי של סרטי אנדרסון הקודמים, כך שמי שנרתע מן הבמאי כנראה לא יהנה גם מן הסרט הזה. אבל חובבי הבמאי, ילדים וכל מי שאוהב קולנוע עתיר דמיון יהנה מן הסרט מאוד.

קלוני מדבב את מר שועל, שהוא סיכום של כל הדמויות שאי פעם גולמו על ידו – משוכנע (לא בלי ביסוס) שהכל יילך לו בקלות, קצת מטורף, שואך להתבגר ולהתברגן אך לא יודע כיצד לעשות זאת ומקסים בכל שנייה. הסרט עמוס במדבבים מוכרים אחרים, רבים מהם כבר עבדו בעבר עם אנדרסון.  לכן הוא הזוכה שלי בתואר "הסרט הכי טוב עם קלוני החודש".

הסרט כבר הוקרן בסינמטק חולון ומתוכננות לו עוד הקרנות ספורות בסינמטק ירושלים, שיהיו כנראה ההזדמנות האחרונה לראות אותו בארץ על מסך גדול. יחד עם "אווטאר" הוא מוביל למצב שבו האויב הכי גדול בסרטי הוליווד השנה הוא המין האנושי כולו, אלא אם המין האנושי ילמד להתחבר לצד הפראי שלו ולא יחשוב רק במונחים של רווח. "מר שועל המהולל" מעביר את המסר הזה בדרך הרבה יותר מעודנת וחכמה. אבל יותר חשוב – הוא עושה זאת בדרך מאוד מצחיקה וכובשת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s