קצת סאלינג'ר ו"מחוץ למים"

לאחר הצפייה בסרטה החדש של אנדריאה ארנולד "מתחת למים" הגיעה לאוזניי הידיעה על מותו של הסופר ג'יי.די סאלינג'ר. כדרך הטבע, מוחי קישר בין הסרט החדש והמעולה של ארנולד ליצירותיו של הסופר, בעיקר "התפסן בשדה השיפון", שבטח נשמע על גדולתו/היותו מוערך מדי בימים הקרובים.

הקסם של סאלינג'ר הסופר הוא האדרה של הילדות כעולם עשיר ועדיף על הזיוף של עולם המבוגרים. הולדן קולפילד נבדל מהחברה כי הוא מסרב להתמסר לחוקי עולם המבוגרים למרות שגיל ההתבגרות נותן בו את אותותיו. מרד הנעורים שלו קשור לא רק במרידה בסמכויות, אלא גם בגדילה עצמה ובמידה מסוימת במרידה עצמה. עד כאן הפרשנות הספרותית הקצרה שלי. אהבתי את סאלינג'ר בתיכון; כיום הוא פחות מדבר אליי אבל אני מניח שייתכן שהכתיבה שלו עיצבה מעט את אישיותי.

"מתחת למים" שונה מאוד מן "התפסן בשדה השיפון" בגישה ובדרך הביטוי, ועם זאת הוא מבטא משהו דומה. גיבורת הסרט, מיה בת ה-15, מצויה גם היא בסוג של משבר גיל ההתבגרות ופחות או יותר מפגינה זעם כלפי כל דבר בעולם. בניגוד להולדן, היא אינה רואה משהו טהור בילדות, או בכל דבר אנושי אחר למען האמת. היא מחבבת מוזיקה שחורה ושואפת להיות רקדנית, אבל גם בנושא זה היא מעדיפה להקשיב למוזיקה או לרקוד לבד מאשר לבוא בקשר שאינו צעקות עם בני אדם. יש לה, מצד שני, הערכה לבעלי חיים, והם אלו הזוכים לאקטים קטנים של חמלה מצדה.

מיה חיה עם אם חד הורית לא ממש מתפקדת ואחות קטנה שמיה בלי לשים יותר מדי לב מחנכת למסלול שמוביל למבוי הסתום שבו היא נמצאת. החיים שלה משתנים כאשר נכנסת לחייה דמות חדשה – החבר החדש של האם. הקשר שנוצר בין מיה והחבר החדש מורכב ומלא סתירות מראשיתו – מיה בזה לו במופגן אך במקביל כמהה כלפיו כאב חלופי, וקיים גם מתח מיני בין השניים.

הסרט מצולם בסגנון הריאליסטי המסורתי שבו הקולנוע הבריטי מתאר את חיי המעמד הנמוך, אך יש  בו הרבה מאוד רגעים אסתטיים מאוד, מה שמזכיר קצת את הקולנוע של לין רמזי. בניגוד לסרטה הארוך הקודם של ארנולד, "דרך אדומה", הסרט לא מנסה יותר מדי דברים ונשאר פשוט מאוד במבנה העלילה שלו, מה שמוביל לתוצאה שהיא לא רק מרשימה אלא גם מאוד מרגשת ובכמה מקומות מבעיתה.

הסרט משלב בין רגעים דרמטיים מאוד טעונים לרגעים של התרחשות יומיומית המתוארים באותה רמת פירוט. הוא אינו משעמם לשנייה אחת מן הנקודה שבה מתחברים לדמותה של מיה (קייטי ג'רוויס הנהדרת) מכיוון שזה סרט הנע לא בעקבות הסיפור אלא בעקבות הדמות המאוד בעייתית שלו. הוא לא מתקדם לעבר פתרון או מסתיים אחרי סיקוונס השיא שלו, אלא ממשיך לתאר את המורכבות של החיים האפרוריים והחיפוש אחר מוצא של נערה שרוב החברה מעדיפה לא להסתכל עליה. כאשר היא מנסה לברוח זה לא לעבר עולם טוב יותר אלא פשוט כדי לא להיות איפה שהיא נמצאת.

נדמה לי שיש רק שוט אחד בסרט שבו מיה לא מופיעה ולא ניתן לשייך אותו לנקודת המבט שלה – הוא השוט האחרון של הסרט המכיל דימוי די נדוש. אבל נוכחותו של השוט הזה מאפשרת הסתכלות על שאר עולם הסרט, עולם שהדמות הראשית מנסה לנטוש לא רק משום האירועים הסוערים אשר עוברים עליה לקראת סיום הסרט. וכמה שמיה מנסה לבוז לעולם הזה, יש בה גם כמיהה כלפיו, ולא רק משום שזה העולם היחיד שהיא מכירה. הסרט מציג את הכאב שבכל מתבגר בהקצנה דרך דמות במצב בעייתי. הוא אינו מספק פורקן משום סוג ומציע בעיקר דימויים מטרידים, אבל הוא עושה זאת בלי לרדד את הדמויות או להפסיק להתייחס כלפיהן במידה של חמלה גם כשהם מבצעים מעשים איומים.

אני לא מצאתי בסרט אמירה חד משמעית, רק תיעוד של מצב אנושי בעייתי שמתפתח והופך להיות בעייתי עוד יותר. בשבוע הבא ייתכן שסרט בריטי אחר העוסק בנושאים די דומים יזכה במועמדות לאוסקר לסרט הטוב ביותר. זהו "לחנך את ג'ני", ש"מחוץ למים" מהווה אנטיתזה מופלאה לעומתו – במקום ניסיון לספר סיפור מורכב "מחוץ למים" מציע חיים מורכבים, במקום לומר את המסר של הסרט בדיאלוגים שחוקים "מחוץ למים" אינו מסביר דבר, רק מראה את הדברים. ב"לחנך את ג'ני" התחושה היא של סרט מאוד מקצועי המנסה לספק את כל הקהל. "מחוץ למים" מנסה לעצבן את כל הקהל ולחדור ללבו למרות זאת. עליי זה עבד. עכשיו למה לעזאזל הפרויקט הבא של הבמאית הוא עיבוד ל"אנקת גבהים"?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s