הדירה

1960 הייתה אולי השנה הקולנועית המוצלחת מכולם מבחינת מספר סרטי המופת שיצאו לאקרנים. בצרפת הגל החדש (אשר החל לפרוץ בגדול ב-1959) הביא בין השאר את "עד כלות הנשימה" ואת "ירו בפסנתרן". באיטליה אנטוניוני ופליני הגדירו מחדש את הקולנוע ב"ל'אוונטורה" ו"לה דולצ'ה ויטה" בעוד ויסקונטי יצר את "רוקו ואחיו", הפחות מהפכני אך לא פחות מבריק. בשבדיה ברגמן יצר את "עין השטן" הקליל ואת "מעיין הבתולים", שהוא אחד מן המוערכים שבסרטיו. אולם ייתכן כי שני הסרטים המשפיעים ביותר באותה שנה נעשו דווקא בהוליווד בידי במאים ותיקים. לגבי ההשפעה "פסיכו" של היצ'קוק יש קונצנזוס, אבל אני חושב ש"הדירה" של בילי וויילדר אמנם עדיין אהוב בידי רבים, אך לא מוערך מספיק מבחינת ההשפעה שלו על הקולנוע שבא אחריו.

לפני העיסוק המורחב ב"הדירה" – מעט דברי רקע על הבמאי. בביקור בצרפת, כאשר נשאל וויילדר לדעתו על במאי הגל החדש, הוא ענה: "אם הם גל חדש, אני כנראה הגל הישן". גם במאי הגל החדש עצמם הרבו לתקוף את וויילדר כמייצג הקולנוע ההוליוודי העשוי היטב אך נטול נשמה אמיתית או חדשנות. התפיסה שלהם חלחלה גם לאנדרו סאריס, שבספרו על הקולנוע ההוליוודי שם את וויילדר בקטגוריה "פחות ממה שנדמה" וטען כי לא ניתן למצוא מכנה משותף בין סרטיו פרט לרצון לספק את הקהל ולייצר להיט. וויילדר זכה להצלחות קופתיות ובמועמדות קבועה לאוסקרים, מה שמנע ממנו להיתפס כאמן משמעותי בזמן שבו פותחה תיאוריית ה"אוטר". כיום התמונה שונה: רבים יודעים לצטט על מוטיב ההתחפשות בסרטיו (למשל), על הראייה הצינית שלו את האדם ועל הדרך שבה הכניס מסרים מיניים נוזעים לסרטים מבעד לעיני הצנזורה.

בכל מקרה וויילדר מוכר כבמאי שעבד בז'אנרים רבים ומזוהה בעיקר עם שני ז'אנרים סותרים – הפילם נואר והקומדיה הרומנטית. בראשית דרכו וויילדר עבד ככותב שהתמחה בקומדיות שעובדו בהצלחה בידי במאים כמו ארנסט לוביטש ("אלוהים" כדברי וויילדר), האוורד הוקס ומיטשל לייסן (שוויילדר שנא את הבימוי שלו ולכן החליט בסופו של דבר לנסות לביים בעצמו). סרטו הראשון היה "הקצין והקטינה", וכמו התסריטים הקודמים שכתב גם הוא היה קומדיה רומנטית, אף כי נכח בו גם צד אפל ועיסוק בפדופיליה. אלא שמלחמת העולם השנייה החלה לעשות את וויילדר יותר קודר כאשר לאט לאט הבין כי גורל המשפחה היהודית שהותיר באירופה עלול מאוד להיות עגום. אחרי סרט התעמולה "5 קברים בדרך לקהיר" יצר וויילדר שניים מן הסרטים היותר קודרים בתולדות הוליווד: "שיפוי כפול", שנחשב כפילם נואר הכי מובהק שלו ולאחד משיאי הז'אנר (והסרט שוודי אלן פעם אמר כי הוא הגדול בהיסטוריה), ו"סופשבוע אבוד", שעסק לראשונה באלכוהוליזם, צולם בלוקיישנים והיה סוג של שילוב של נואר וריאליזם. גם בשנים שאחרי המלחמה המשיך וויילדר להיות קודר יחסית, גם אם לא נטש לגמרי את הקומדיה באף סרט וכחצי מסרטיו הוגדרו כקומדווית לכל דבר ועניין.

"הדירה" נעשה בטווח בין שני הסרטים הכי מצחיקים ופרועים שוויילדר יצר – "חמים וטעים" ו"אחת, שתיים, שלוש". הוא אמנם מצחיק כמעט באותה רמה, אך שונה מהם מהותית בסגנון. בעיני רבים הוא נחשב כקומדיה הרומנטית הקלאסית הגדולה האחרונה. הסרט נע על ציר עלילתי פשוט ושחוק – בחור מאוהב בבחורה, הבחורה נמצאת בקשר עם מישהו אשר אינו ראוי לה – בדרך לסוף השמח הבחור יוכיח את טוהר אהבתו. אבל וויילדר יצק לסרט כמה גורמים ההופכים אותו גם לנקודת המוצא לקומדיות הרומנטיות המוצלחות (המעטות יחסית) שבאו אחריו בעידן המודרני.

המהפך הפחות חשוב בסרט הוא הכנסת הסקס מחוץ לנישואין בצורה בולטת. גיבור הסרט מלווה את דירתו למנהלים בחברה שלו כדי שיבגדו בה עם נשותיהם. גם לו אין בעיה ללכת למיטה עם אישה נשואה, למרות שהוא מאוהב באישה אחרת. אם ב"אהבה אחר הצהריים" שנעשה רק שלוש שנים קודם לכן וויילדר נאלץ להוסיף שורת הסבר מגוחכת על כך שגיבורי הסרט לא קיימו יחסי מין (מה שהופך את כל עלילת הסרט ללא הגיונית בעליל), ב"הדירה" אין ספק – סקס לא מתרחש רק בין זוגות נשואים.

מה שיותר חשוב הוא הכנסת הדיכאון לתוך הסרט. "הדירה" הוא כאמור סרט על בגידות. הוא גם סרט על התאבדות. על בדידות. סרט שהוא עצוב כשם שהוא מצחיק (והוא מצחיק כמעט כמו "חמים וטעים"). סרט שגם הסוף הטוב שלו אינו טוב לגמרי. בספרו של קמרון קרואו "שיחות עם וויילדר" מספר וויילדר כי הוא ושותפו לכתיבה, אי.איי.טל דיאמונד, לא רצו שהסרט יסתיים בנשיקה או בסוף לגמרי דביק אך גם לא רצו לאכזב את הקהל. הנה הפתרון המבריק שלהם:

הם נתנו לקהל סוף שמח, אבל שיחקו עם האופציה של התאבדות כמעט עד לרגע האחרון. גם מה שמתרחש בסיום אינו סגור לגמרי, החיוך של שירלי מקליין רומז על כך שהם יחד, אבל מה הסיכוי של זוגיות שבה צד אחד אומר "אני אוהב אותך" והצד השני מגיב "תשתוק ותחלק"? וויילדר עצמו אמר פעם כי כנראה הקשר בין גיבורי הסרט לא יחזיק מעמד זמן רב. רוב הצופים בטח לא עלו על דו המשמעות הזו וחשבו כי מדובר בסוף טוב ורומנטי (הוא אכן כזה), אבל משהו באווירה הדיכאונית של כל הסרט חודר מבעד להומור. הסרט אינו רק מפלט מחיי המציאות, הוא גם מראה את הצד האכזרי של החיים – בגידות, אכזבות, קשרים חסרי משמעות שלא ניתן לברוח מהם, עבודה חסרת חיים במשרד עצום מידות (אלמנט זה של הסרט הושאל מ"ההמון" של קינג וידור), חוסר יכולת להתקדם בזכות עבודה קשה.

זה הסרט שפתח את הדלת לקומדיות רומנטיות מהסוג שיצר וודי אלן בשיאו. האם "מנהטן" הוא קומדיה או דרמה כואבת? האם הסוף של "אנני הול", שבו כל אחד מהגיבורים נמצא עם בן זוג אחר, שמח או עצוב? השאלות האלו חסרות משמעות בקומדיה הרומנטית המודרנית. "תלוי באוויר" של ג'ייסון רייטמן הוגדר על ידי גלובוס הזהב כדרמה למרות היותו סרט עמוס מאוד בבדיחות (וגם רומנטי בחלקים רחבים מאוד, אבל זה לא משנה) – היום כבר ההבדלים לא ברורים. רייטמן גם משלב בסרט באופן עלילתי קטעים דוקומנטריים שבהם מפוטרים מקבלים אפשרות להשיב לאיש שפיטר אותם. אבל עוד על הסרט הזה כשייצא לקולנוע כאן באופן רשמי.

"הדירה", בהיותו קומדיה רומנטית מבוהקת וסוחט דמעות בפועל, הוא בעיניי צעד בדרך לסרטים מסוג "תלוי באוויר". ולסיום קצת  ממה שכתב קמרון קרואו בסוף ספרו על הסרט: "האם יש קומדיה דרמטית  עצובה מרירה-מתוקה טובה יותר על החיים באמריקה העכשווית? כנראה גם בעוד שנים התשובה תהיה לא. מודרני במהות שלו, סיפור האגדות המלוכלך הזה הוא יצירת מופת חברתית ורומנטית…".

נ.ב: מי שיסתכל טוב בסרטיו של קרואו כבמאי ימצא בכל אחד מהם הדים ל"הדירה" ולרוב גם מחוות ישירות.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קלאסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הדירה

  1. Idans הגיב:

    יופי של פוסט על במאי ענק.
    אגב, אנדרו סאריס הוסיף לספר שלו פרק מאוחר יותר ובו הוא מונה את הטעויות שלו. בפרק הוא מעביר את ויילדר מהקטגוריה המעליבה של "פחות ממה שנדמה" לקטגוריה העליונה ביותר של המאסטרים הגדולים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s