סיכום העשור

תזכורות לפוסטים קודמים – סרטי העשור שלי הם:

לפני השקיעה, מורברן קלר, ביקור התזמורת, סינקדוכה ניו יורק, כמעט מפורסמים, ההתנקשות בג'סי ג'יימס בידי הפחדן רוברט פורד, אינלנד אמפייר, הרמוניות ורקמייסטר, דבר אליה וזה ייגמר בדם. במאי העשור שלי הוא קלינט איסטווד ואלו סרטי 2009 שלי. אני ממש לא שלם עם הרשימה הזו, אבל אי אפשר להיות באמת שלם עם רשימות מסוג זה, שיש בהם ממד של שעשוע לא פחות משיש בהם ממד של סיכום רציני.

ואלו סרטים ששקלתי לכתוב עליהם בפרויקט, לא כולל סרטים של איסטווד או סרטי 2009 (סדר אקראי לגמרי): שמש נצחית בראש צלול, האיש שלא היה שם, להרוג את ביל, שביל החלב, אור, חתונה מאוחרת, ואלס עם באשיר, שנת אפס, אני לא שם, הרחק מגן עדן, הערכה הדדית, פארק גוספורד, עננה הפכפכה, מצב רוח לאהבה, מלהולנד דרייב, דוגוויל, ויינפג שלי, 10, וול-אי, רטטוי. בטח יש עוד די הרבה סרטים ראוים לא פחות, אך לא שקלתי לכתוב עליהם.

את הקולנוע האמריקאי אורי קליין סיכם בצורה שקולעת היטב לדעתי (תודה לתום לוינסון שציין אותו בתגובות). את דעתי על העשור של הקולנוע הישראלי אפשר לראות בכמות הסרטים הישראליים שכמעט נכנסו לרשימה שלי. בעניין אחר, הרבה סרטים צרפתיים מוקרנים בארץ, חבל רק שצרפת כבר מזמן אינה תו תקן לאיכות. הקולנוע האירופאי המעניין נעשה כיום דווקא במזרח אירופה.

זה גם נחשב לעשור מוצלח מבחינת הקולנוע הדוקומנטרי, אבל באופן אישי אני לא חושב שהיו יותר מדי סרטים פורצי דרך בתחום או שינוי מהותי מעשורים קודמים. אולי על רקע ירידה יחסית באיכות הקולנוע העלילתי, הקולנוע הדוקומנטרי נראה כפורח. בסך הכל הסרטים הדוקומנטריים הכי מסקרנים נעשים בדרך שהיא יחסית קרובה למסורת קודמות. ואת הסרטים הטובים ביותר יוצרים במאים ותיקים בתחום. בעיניי שניים עומדים מעל כולם: ארול מוריס וורנר הרצוג. יוצאי הדופן בנושא זה הם שני סרטים שנמצאים על התפר בין הדוקומנטרי לעלילתי: "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן ו"וויניפג שלי" הפרוע והמרתק של גאי מאדין, סוג של דוקומנטרי על תודעה פנימית של עיר, תודעה המבוססת על הזיות פרטיות ועל אירועים היסטוריים במידה כמעט שווה.

יש תחושה כי העשור הזה היה חלש יותר מעשורים קודמים, למרות די שנוצרו בו יותר סרטים טובים משנדמה. התחושה הזו מקורה בעיקר במחסור בסרטים מלהיבים באמת, בפריצות דרך אמנותיות ולא רק טכנולוגיות. עושה רושם כי הקולנוע האמנותי מתרחק יותר ויותר מן הקולנוע המסחרי. הדבר קשור גם לכך שעידן אשר בו לא יצולמו או יוקרנו עוד סרטים בפילם נראה קרוב מתמיד. אני מקווה כי בעוד כמה שנים, כאשר אסתכל על העשור הזה, אגלה בו לא מעט סרטים שלא הערכתי מספיק בזמן אמת או אראה בו מעבר לעידן חדש ומסעיר יותר בקולנוע. בכל מקרה, בכל פסטיבל קולנוע הזדמן לי לראות כמה סרטים כובשי לב, כך שקשה לי לטעון שלא נעשה קולנוע מסעיר בעולם. הוא פשוט לא תמיד מגיע לקהל רחב מספיק, או שהקהל הרחב כבר לא דורש חומרים מאתגרים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטי העשור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על סיכום העשור

  1. מיכאל 22 הגיב:

    מסכים עם אורי קליין כי 2007 היא שנת הקולנוע האמריקאי הכי טובה ומרתקת.

  2. תום לוינסון הגיב:

    שים לב שהקישור אם סינקדוכה ניו יורק התחבר ביחד עם זה של כמעט מפורסמים.

    וכן אני מסכים עם כל מה שאמרת כאן, מה שמצחיק הוא שעל הנייר לעשות רשימת טופ 10 נראית כמו משימה פשוטה אבל בפועל זו משימה סופר קשה. כבר כמה ימים שאני מנסה להרכיב רשימה משלי ופשוט לא מצליח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s