סרטי העשור 10 – זה ייגמר בדם

ראשית, דברים מפי במאי ששני סרטים שלו (שיש שיספרו אותם כשלוש סרטים) שקלתי ברצינות להכניס לרשימה זו. מלבד היותו במאי נפלא, הוא גם אחד הבמאים שלא רק בקיא בקולנוע אלא גם יודע לדבר על קולנוע בדרך מעמיקה, למרות שלפעמים קשה לראות את זה מבעד להתלהבות היתר שלו  –

זה יותר טוב מכל מה שאני יכול להגיד. ואמרו על הסרט הזה כל כך הרבה ולכן יש הרבה דברים שמיותר לחוזר עליהם – דניאל דיי לואיס אכן נפלא (ומחקה את ג'ון יוסטון), הצילום מרהיב, המוזיקה ייחודית. אני אתייחס לדרך הצגת הנרטיב של הסרט ולאלמנט מסוים שהופך את הדמות הראשית למרתקת עבורי, אלמנט שנדמה לי שקצת פחות התייחסו עליו.

תאוות בצע היא לא דבר חדש והסרט לא עד כדי כך מורכב בהצגה שלה. הוא כן מורכב בהצגת ההתכחשות של הדמות הראשית לרגשות שלה ולדחף לקשר אנושי ומשפחתי. דניאל פליינוויו מאמין כי רגשות חיבה כלפי בני אדם אחרים הם מכשול בדרך להשגת עושר, ובעיניו עושר הוא מטרה נעלה הרבה יותר. כל דבר שלא ניתן להגדיר בערך מוחלט הוא נחות עבורו, מה שמוביל בין היתר להזנחת הדת.

אבל יש בדניאל גם כמיהה לקשר משפחתי, כמיהה שהוא מתכחש טליה ושואף טליה במקביל. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר ביחסיו עם הבן המאומץ שלו ה.וו. בכל פעם בסרט שדניאל מאבד מעשתונותיו, הדבר קשור ביחסים עם הבן או עם המשפחה שהותיר מאחור. העימות המרכזי שלו הוא לא מול הכומר איליי המסכן. הוא רוצח אותו בסיום הסרט רק מפני שהוא במצב נפשי מעורער אחרי עימות מול הבן. הוא מתנהג בצורה לא רציונלית בכל הקשור ליחסים כלפי הבן, עד כדי כך שהוא מתנהג בצורה לא מכובדת כלפי קולגות רק על מנת להצדיק את יחסיו כלפי הבן. כאשר דניאל נאלץ בעצמו לדבר באכזריות כלפי הבן הזה, משהו בו נשבר. וכיוון שמדובר באיש גדול ועוצמתי, לא כדאי לאף אחד לעצבן אותו אפילו במעט. זה לא סיפור על תאוות בצע שהפילה אדם עשיר, זה סיפור על אדם שבסופו של דבר הוכרע בידי האהבה לבן היחיד שיכול היה להיות לו.

ולא יוכל להיות לו בן אחר מכיוון שדניאל לעולם לא יקשור קשר ארוך טווח, או קשר כלשהו עם אישה. זה יכול לנבוע מכך שהוא חש כי קשר כזה יכול לסכל את המיקוד שלו בעסקים וזה גם יכול להיות כי הוא נמשך מינית לילדות או לגברים. לאפשרויות המיניות השונות שהעליתי יש רמיזות בסרט, אך לא יותר מרמיזות. בדומה לסרטים של ג'ון פורד, הסרט הזה מסופר בסגנון המזכיר את התנ"ך, יותר רומז מאשר מגלה. לכן, בצפייה ראשונה הוא נראה מרשים ומרהיב אך לא מעמיק במיוחד. בכל צפייה חוזרת מגלים פתח נוסף לפרשנות אפשרית. אני בטוח שעל דברים רבים עדיין לא עליתי ושיש בסרט דמויות רבות שלא חקרתי מספיק לעומק. ניתן לומר שזה נכון לגבי רוב הסרטים, אבל "זה ייגמר בדם" מסופר בצורה שגורמת לי לרצות לדעת יותר על כל דמות.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על סרטי העשור 10 – זה ייגמר בדם

  1. מיכאל 22 הגיב:

    היי עופר, מה שלומך? זה מיכאל מפורום קולנוע בתפוז…
    כרגיל, תענוג לקרוא בבלוג הנהדר שלך! 🙂
    טרנטינו אכן העלה כמה נקודות מעניינות בנוגע לדניאל פליינוויו,
    וחשבתי כי הוא תיכף ירקח תיאוריה לפיה דניאל פשוט התעלף ולא "שבר רגל", ואז יוצא ששאר הסרט הוא לא יותר מהחלום האמריקאי הפרטי, הזדוני והדורסני של דניאל, ואנו חוזים בו בתדהמה…
    דווקא ממש אהבתי גם את המשחק של זה שגילם את הכומר…
    האמת, רק קייסי אפלק יכול היה להיות טוב יותר בתור הכומר.
    השחקן הזה מצוין, לראיה – 'נראתה לאחרונה' ו'ההתנקשות בג'סי ג'יימס'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s