סרטי העשור 9 – דבר אליה

סרטיו של פדרו אלמודובר צוברים מעריצים משתי סיבות שונות, כמעט מנוגדות: מצד אחד, הוא יודע לספר סיפורים מרגשים וסוחטי דמעות; מצד שני, הוא מומחה בעלילות נטולת היגיון ומלודרמטיות בצורה פארודית, והוא משתמש הרבה באירוניה ובאזכור סרטים אחרים בדרך אשר חושפת את ממד הבדיה המלאכותי בסרטיו ולמעשה גם לועגת לקהל הנהנה מהם. אלמודובר הוא אחד היוצרים הכי חצופים ופרועים מחד ואחד המיינסטריימים והנגישים ביותר מאידך.

הפלא בסרטיו הטובים הוא שנדמה כי הוא מתכוון באמת לייצר את האפקטים המנוגדים: הוא מאוד אוהב את הסיפורים שהוא מספר ואת הדמויות שלו, חש הזדהות אמיתית עם הכאב שלהן ובוכה יחד עם הקהל. במקביל הוא מלגלג על ההזדהות הרגשית הזו ועל יצירת קולנוע מלודרמטי. הוא אותנטי ובז ולאותנטיות בו זמנית. לכן יש בסרטים שלו קטעים שמצחיקים חלק מן הקהל וגורמים לחלק האחר לבכות – את שתי התגובות הוא ביקש ואף חלק מן הקהל לא טועה בפרשנות שלו.

מבין כל סרטיו "דבר אליה" הוא זה שבו הצד הרציני תפס את המקום המרכזי יותר. אין זאת אומרת שהצד השני נזנח – גם הסרט הזה מכיל מספר רב של ציטוטים קולנועיים וספרותיים, מעוצב בצורה מוגזמת ובבסיסו עלילה השואבת השראה מעולם האגדות כשם שהיא שואבת השראה מן המציאות.

במידה מסוימת שני הצדדים של אלמודבר משרתים את אותה מטרת-על: הצד הציני קשור לתפיסת העולם הפוסטמודרנית שלפיה הרגש האמיתי איבד את מקומו לטובת הבדיון והייצוג תפס את מקום המציאותי. אלמודבר סבור כי זהו העולם, אך הוא מנסה למצוא דרך לרגש האותנטי והכן גם בעולם כזה, עולם אשר לכאורה שולל רגש מסוג זה. הקשר הראשוני בין שני גיבורי הסרט נוצר כאשר אחד מהם הצליח לבכות במהלך צפייה בקטע מחול מופשט – הוא התחבר לרגש בתוך מופע אמנות שכלתני והצליח לייצר לעצמו לרגע קל עולם פנימי עשיר. אבל הגבר הבוכה הזה הוא למעשה גבר לא מתפקד – הוא איבד את הדמיון ואינו יכול לדבר על אהובה השרויה במצב של תרדמת, אהובה אשר עוסקת במקצוע יותר גברי מהמקצוע שלו וממילא עמדה לעזוב אותו. רוב הזמן הוא חי בעולם של כתיבה על חוויות ולא בעולם של חוויות אמיתיות.

הגבר השני מצליח לייצר רגש אותנטי משום שהוא נטול כל קשר למציאות המודרנית. הוא חי במעין בידוד חברתי ואינו מודע להלך המחשבה השולט בעולם. הוא בוודאי לא שם לב שעלילת חייו מקבילה לשלושה מן הסרטים הכי מפורסמים של היצ'קוק – "פסיכו" (תסביך האם), "חלון אחורי" (המבט שלו על אהובתו מבעד לחלון בלי לייצר עמה קשר) ו"ורטיגו" (שליטה מוחלטת על מושא האהבה שלו). הוא גם אינו בקיא בכללי ההתנהגות בחברה, ומשום כך כל פעולה שלו מצטיירת כאקט כן של אהבה כלפי שאר בני האדם.

באמצעות הדמות הקסומה הזו מצליח הבמאי לבצע משימה שאותה זמם במשך כל הקריירה שלו. אלמודבר ידע כי לייצר סימפתיה לאנס זה דבר קשה הרבה יותר מאשר לייצר סימפתיה לרוצח. לאורך השנים הוא ניסה לייצר בסרטיו השונים הזדהות דווקא עם האנסים בעזרת טקטיקות שונות – תמיד הוא נחל הצלחה חלקית בלבד. הגיבור הראשי של "דבר אליה" מבצע אונס נתעב. הוא מבצע אותו תוך כדי סיפור על סרט פנטסטי בשם "המאהב המצטמק", ובסופו של דבר האונס שלו מצליח להחיות מתים. אמנם חשים זעזוע מן המעשה שהוא עשה, אך החיבה כלפיו לא פוחתת. למעשה הוא סוג של קדוש אשר אפשר את הזוגיות הנרמזת בסיום הסרט בין הגבר והאישה הנמצאים בחיים בסוף הסיפור; אם כי סיפור האהבה האמיתי של הסרט הוא בין שני הגברים, אהבה אפלטונית עמוקה ומרגשת.

"דבר אליה" הימם אותי רגשית בצפייה הראשונה והותיר אותי דבוק למושב הקולנוע נטול יכולת תזוזה. גם בצפייה שנייה התוצאה הייתה דומה. עם השנים נהייתי יותר ציני ואני פחות מתרגש מהסרט, אך עדיין מתפעל מהעיצוב המהודק שלו ומהתסריט הנפלא. מבין כל הסרטים שכתבתי עליהם בפרויקט סרטי העשור, היה לי הכי קשה לכתוב על הסרט הזה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטי העשור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על סרטי העשור 9 – דבר אליה

  1. תום לוינסון הגיב:

    וואו הקטע עם היצ'קוק מבריק. אתה עלית על זה?

  2. oferliebergall הגיב:

    לא רק אני עליתי על הקשר להיצ'קוק, זה מופיע ברבים מן המקורות/מאמרים שנכתבו על הסרט. זה גם חוזר בעוד מספר סרטים אחרים של אלמודובר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s