איש רציני

– "למה השם גורם לנו לחשוב בשאלות אם הוא לא הולך לספק לנו תשובות?"

– "הוא לא אמר לי" (שיחה בין הגיבור לרב בסרט "יהודי טוב" )

שלא בשונה מאלוהים, האחים כהן גורמים לקהל לחשוב על הרבה שאלות במהלך הצפייה בסרט "יהודי טוב" ולא מתכוונים לספק שום תשובה חד משמעית. ניתן לקרוא את הסרט ככופר בכל רעיון של השגחה אלוהית וגם כסרט המנסה להראות כי האל אכן קיים ומעניש בדרכו על פעולות לא מוסריות.

גיבור הסרט חווה שורה של אירועים המפרקים לגורמים את חייו, לכאורה ללא כל הצדקה או התנהגות לא מוסרית מצדו. כמו איוב, הוא לא כופר באמונה באל (או במקרה של הסרט, בחיי הקהילה היהודית) אבל דורש לקבל תשובות ולא נענה. האירועים בסרט נראים מצד אחד כמקריים, אך מהצד שני, וכרגיל אצל האחים כהן, הם מתוזמנים היטב בקצב הולך וגובר. מבנה עלילה זה מספק לבמאים מרחב  לשלושה קטעי חלום מעולים וסיקוונס מבריק אחד על אודות שיניים של גוי. הסמיכות שבה קורים האירועים רומזת לכך שכן יש סיבה מסוימת לכל, וסיום הסרט מצביע בצורה יותר חזקה על האפשרות כי למעשים יש תוצאות וכי אלוהים מעניש את החוטאים.

אבל הצרות החלו הרבה לפני שנעשה מעשה לא מוסרי על ידי הגיבור, ומערכת הענישה וצירופי המקרים של הסרט רחוקים מלהיות מובנים. הצופה בסרט צריך לבחור אם לקבל את הטוב ולקבל את הרע ולהאמין כי נסתרות דרכי האל או לחשוב כי הכל הבל והבלים, צירוף מקרי אחד המותיר את האדם קטן וסובל מול המתמטיקה הגדולה של הקיום והיקום. לדעתי הסרט לא מכריע לכאן או לכאן. לא מתפקידו לספק את התשובות, הוא רק כאן על מנת להעלות את השאלות. וגם על מנת להצחיק. צחוק טוב הוא דבר חשוב מאוד בעולם המבלבל הזה.

גיבור הסרט מנסה למצוא את האמת בחוקי המתמטיקה והפיזיקה, חוקים אשר הם אמת מוחלטת. אבל גם החוקים האלו מובילים למצב שהחתול מת ולא מת בו זמנית (או מעטפה עם כסף נמסרה ולא נמסרה בו זמנית), וגם אם אחיו מצליח למצוא דרך להשתמש במתמטיקה בשילוב עם חוכמה יהודית על מנת לנצח במשחקי קלפים, בסופו של דבר לא צומחת תועלת מהצלחה זו.

לכן הוא פונה לקהילה היהודית, המספקת לו שלושה רבנים/רעים כדי לנסות להסביר לו את העולם. הרבנים מציגים שלוש תפיסות שעוזרות להתמודד עם העולם. הראשון, הפחות מנוסה, מנסה לראות את הגדולה בכל דבר מוכר – אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, שהם במידה רבה בלתי מוסברים. השני מניח לשאלות להישאר לא פתורות וסבור כי בסופו של דבר תרומה לאחרים לא יכולה לעשות נזק. השלישי בלתי ניתן להשגה ושותק, קצת כמו אלוהים. כשהוא כן אומר משהו, הוא מצטט ממקור אחר שלא נחשב בדרך כלל לחכם או מעמיק במיוחד, אבל גורם גם למקור זה להיראות בעל משמעות, או לפחות הופך אותו לדבר מצחיק.

לאף אחד אין באמת תשובה לשאלות, והפתרון שמוצא בסופו של דבר הוא לנסות לא לחשוב יותר מדי. אבל כאשר נדמה כי הגיבור מאמץ פתרון מסוג זה, הדרגה של הצרות עולה בהרבה. מה זה אומר? האחים כהן בטח לא יאמרו.

שאלות פילוסופית ומוסריות אינן הכל בסרט. ייתכן שהתיאור הנפלא של הדמויות מן העולם היהודי בסופו של דבר מענג הרבה יותר ואפילו בעל משמעות רבה יותר ליוצרים. למה שאני קראתי "תיאור נפלא" מבקרים אחרים קראו תיאור אנטישמי והאשימו את האחים כהן בכך שהם יהודים שונאי עצמם/עמם. זה מזכיר לי משפט ישן שאמר (גם) וודי אלן: "אני שונא את עצמי, אבל אין לזה קשר להיותי יהודי". האחים כהן נוטים להקצין את הצדדים השליליים בדמויות בכל הסרטים שיצרו, וב"יהודי טוב" זה נראה לעתים כבעל גוון אנטישמי. אבל הם גם מציגים את היהודים כאנשים ערכיים ואוהבים, בעלי חן בהתנהגות המוזרה שלהם. נאמר כי אם לא יהודים היו חתומים על היצירה היא הייתה נחשבת להסתה מסוכנת, אבל רק יהודים יכלו להציג תפיסה כל כך עשירה של חיי הקהילה היהודית, עד לדרגת ההפרעות הקטנות של דמויות משנה. בנוסף לכך, הדמות המוצגת בצורה הכי סטריאוטיפית בסרט היא דמותו של השכן הגוי הקשוח, שהקשר שלו עם בנו נראה לי יותר ככפייה של סמכות הורית אלימה מאשר יחסים תקינים.

הסרט הזה מוצא את האחים כהן בשיאם. המשחק, הצילום והעריכה קרובים לשלמות, אבל זו כבר הנורמה הרגילה בסרטי האחים, גם בפחות מוצלחים שבהם (שזה למעשה כמחצית הסרטים שיצרו בעשור הנוכחי). אבל במקרה הזה גם התסריט מצליח להיות לא רק מחושב, שנון ובעל אינספור משמעיות נתסרות, סמלים שניתן לפרש ומשחקים אינטרטקסטואליים (אומר רק כי חשוב לזכור כי איוב חי בארץ עוץ), אלא גם בעל סוג של לב אמיתי. הסרט לא ממש מצליח לרגש בדרך השגרתית, אבל הוא כן מקנה תחושה של כנות וישירות, דבר שלעתים חסר ביצירה של האחים כהן. זאת מכיוון שלרוב נראה כאילו הם רק רוצים להשתעשע ופחות לעסוק בסוגיות הרציניות המשיקות לנושאי העיסוק בקולנוע שלהם. כאן נראה כאילו הם הוסיפו לשעשוע שלהם גם רובד אישי, או לפחות נתנו מעצמם מעט יותר. מבין כל הסרטים שלהם, זה לא הסרט הכי מבריק  (התואר הזה כנראה שמור ל"צומת מילר"), הכי מצחיק ("ביג לבובסקי"), הכי מורכב ("בארטון פינק"), הכי מרגש ("הקפיצה הגדולה" ) או הכי שלם ("האיש שלא היה שם"). אבל זה כן הסרט שמציע את השילוב המוצלח ביותר בין כל הגורמים הללו. סרט שביציאה מהצפייה הראשונה בו הייתי המום מן העומס שהוא מציע. בצפייה השנייה סתם מאוד נהניתי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s