סרטי העשור 7 – אינלנד אמפייר

שני הסרטים שיצר דיוויד לינץ' במהלך העשור נאבקו עד רגע כתיבת שורות אלו על הכניסה לעשירייה שלי, אבל בסופו של דבר החלטתי על הבחירה הפחות צפויה, בעיקר משום שהיא מציגה לדעתי משהו חדש ונועז גם ביחס ללינץ' ומשום שחוויית הצפייה הראשונה בה הייתה מטלטלת ומהנה באופן לא שגרתי (וגם חוויית הצפייה השנייה, כעבור יומיים).

נכון, בניגוד ל"מלהולנד דרייב" לא הכל עובד ב"אינלנד אמפייר". הצילום במצלמה דיגיטלית פשוטה לא משתווה למרקמים העשירים שהוציא לינץ' מן הפילם. וכאן שקלתי לכתוב כי יש כמה סצנות שאולי ראוי היה להשמיט, אבל למען האמת אין כאלו. כל סצנה מוזרה ולא מובנת רק תרמה לאווירה המוזרה שהסרט הזה יוצר. גם אם יש כמה סצנות שלא עולות בקנה אחד עם הפרשנות שלי, בסרט שלא מיועד לפענוח זהו חלק מן העניין. וכל סצנה בסרט גם עומדת באופן עצמאי, לדוגמא בווידיאו הבא, של אחת מן הסצנות היותר מדוברת בסרט (לדעתי כי היא באה יחסית בהתחלה, יש בסרט רגעים מוצלחים יותר):

בסתירה למה שאמרתי בפסקה הקודמת – הסרט הזה כן מיועד לפענוח, רק שזה לא בהכרח פענוח חד משמעי או עלילתי. כל הסרטים הקודמים של לינץ' הכילו בסופו של דבר עלילה שניתן לאתר. גם אם זה אומר שעיקר הסרט הוא רק פנטזיה של אחת הדמויות, כמו ב"מלהולנד דרייב", או שכמעט כל הסרט הוא שתי פנטזיות שונות של אחת הדמויות ("כביש אבוד"). ב"אינלנד אמפייר" זה הרבה פחות פשוט, אם כי נושא העיסוק של הסרט יחסית ברור – אישה המנסה לבבס את עצמאותה אחרי התעללות שעברה מצד גברים ששלטו בה. זהו מעין סרט פמיניסטי שמשלים טרילוגיה ביזארית של לינץ', אחרי ש"כביש אבוד" שעסק בפנטזיה גברית הנובעת ממשבר גיל העמידה ואין-אונות ו"מלהולנד דרייב" שעסק באהבה לסבית נכזבת ובשאיפה להתהילה לא מושגת. בשני הסרטים הללו אישה הייתה קורבן לאלימות ורצח. "אינלנד אמפייר" מציג אישה המנסה להימלט מהיותה מושא לתשוקה מינית וקורבן לאלימות. טאגליין הסרט אומר זאת בפשטות לא מסקרנת: "אישה בצרות".

אני מניח שרוב הצופים סבורים שאישה בצרות היא הדמות (או בעצם הדמויות) שמגלמת לורה דרן. אבל דרן היא רק פנטזיה של אישה פולנית שהיא הגיבורה האמיתית של הסרט. בסופו של דבר דרן פוגשת את אותה אישה, מחבקת אותה ומתמוססת, דבר המחזק את הטענה שלי כי דרן הייתה רק אשליה, פנטזיה או כוכבת קולנוע שהאישה הפולניה חוותה באמצעותה שחרור רגשי. האישה הפולניה הפכה ירדה לזנות לבקשת בעלה, שגם היכה אותה וגרם לה להפיל את תינוקה. רוב הסרט מציג פנטזיות נקמה/התמודדות עם האובדן/ניסיון לבנות נרטיב חלופי של אישה חזקה, הבוחרת את מאהביה ומצליחה להיות יותר מאובייקט מיני. הנרטיב הזה גם מוצג כהשתקפות הנראית על מסך הטלוויזיה כבר מן הפתיחה.

הדבר הראשון שנראה בסרט הוא אור הדומה להקרנה של תמונה קולנועית. הדבר השני שנראה הוא תקליט, הסאונד המתווסף לתמונה. לאחר מכן אנו רואים רגע טראומתי עבור אישה ואת תחילת ההתבגרות שלה – באמצעות מבט לעבר מסך טלוויזיה המראה שלג, דימוי שיחזור במהלך הסרט עד לחיבוק עם דרן המתמוססת.

יש גם קטעים שלא בהכרח מסתדרים עם קו העלילה הרופף הזה, כי לינץ' ניסה לייצר בסרט הזה קולנוע שהוא יותר חווייתי מעלילתי ושאב השראה גם ממורשת הקולנוע האוונגרדי. למעשה הוא הצליח להקרין סרט אוונגרדי של שלוש שעות בבתי הקולנוע.

וזה לא שלינץ' ויתר על המשיכה שלו לקולנוע הוליוודי מסורתי וקלאסי. סצנות רבות בסרט מתכתבות עם ז'אנרי האימה והמלודרמה. העלילה הראשית של הפנטזיה עוסקת בהפקת סרט שנדמה כמלודרמה די סתמית. קולו של לינץ' נשמע כטכנאי תאורה באחת הסצנות בעבודה על הסרט הפיקטיבי, כהופעת אורח מהסוג שהיצ'קוק עשה בסרטיו. לא סתם לינץ' מכוון פנס – התאורה לאורך כל הסרט מבליטה את עצמה, ובעצם לינץ' רוצה לכוון מחדש את הזרקור לעבר הקורבנות אשר היו מצויים לרוב בחשכה. שימו לב לתאורה בסצנת האימה הזו –

הסרט מכיל הקבלות רבות לשניים מן הסרטים האהובים על לינץ': "שדרות סנסט" ו"פרסונה". כמו ב"שדרות סנסט" של בילי וויילדר, גם הדמות שמגלמת לורה דרן היא שחקנית שאיבדה חלק ניכר מתהילתה וחיה באחוזה ענקית, מנסה לעשות קאמבק, מנהלת רומן עם גבר צעיר ומשחקת בסגנון יותר מדי דרמטי וצעקני (ודרן עושה אובר-אקטינג נפלא מבלי לנסות להבין על מה הסרט). הקשר ל"פרסונה" מורכב יותר, אבל גם כאן יש אישה אחת ששותקת ואישה שנייה שהיא במידה מסוימת אותה אישה או פנטזיה שלה.

אני לא יודע עד כמה הטקסט שכתבתי כאן מסביר משהו מהסרט. איני יודע אם זאת הצעה לניתוח או מיפוי של חלק מן הפרשנויות השונות שעלו בי לגבי הסרט בשנה שבה יצא לקולנוע. כיום הסרט קצת פחות מטריד אותי מבחינת הניסיונות לפרשנות. אני פשוט נהנה מן המשחק הייחודי של לורה דרן –

ומן האווירה ההזויה הכללית בסרט –

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s