אלטמן לא מוערכים 4 – באפלו ביל והאינדיאנים

השם המלא של הסרט הוא "באפלו ביל והאינדיאנים או שיעור ההיסטוריה של סטינג בול" ויש לו הרבה נקודות דמיון ל"התנקשות בג'סי ג'יימס בידי הפחדן רוברט פורד", לא רק אורך השם. שני הסרטים משתמשים בז'אנר המערבון על מנת להגיד משהו על מעמדו של כוכב הבידור ועל מקומו בחברה האמריקאית. כמו ג'סי ג'יימס, גם באפלו ביל ההיסטורי הפך לכוכב בזכות סופרים שהיללו את מעשיו (במקרה שלו, קרבות מול האינדיאנים). אבל בניגוד לג'יימס, ביל החליט להפוך את עצמו לכוכב גדול עוד יותר – הוא ארגן מופעי מערב פרוע, נדד עמם בעולם והופיע בפני מכובדי עולם ובני מלוכה, ולבסוף אף ביים כמה סרטים המתארים את גדולתו הצבאית ואת ימי המערב הפרוע. חשיבתו לבידור האמריקאי גדולה בהרבה מחשיבתו כמצביא.

הסרט של אלטמן מתמקד בהיבט הבידורי של אישיותו – הסרט מתרחש כולו באתר "המערב הפרוע של באפלו ביל" בשיא הצלחתו: הוא הצליח לאגד את מיטב האטרקציות המשניות של המערב הפרוע, כגון אנני אוקלי, האישה שיורה יותר טוב מכל גבר. ועכשיו הוא הצליח להשיג את יריבו הגדול ביותר, הצ'יף סטינג בול, לשחק את עצמו במופע שאותו יבוא לראות נשיא ארה"ב. הסרט הוא דרמת מאחורי הקלעים כפי שהוא מערבון. מופע הראווה שמעלה ביל מקביל לסרט שיוצר אלטמן, כפי שמובהר כבר מכותרת הפתיחה – "Robert Altman's Absolutely Unique and Heroic Enterprise of Inimitable Lustrel". בהמשך הכתוביות תגיע בקשה במיקרופון להתחיל הכל מחדש, בקשה שניתן להסביר כשייכת לחזרות למופע של ביל או כאמירה של במאי הסרט לצוות הצילום.

הסרט יועד לצאת לאקרנים לקראת יום העצמאות ה-200 של ארה"ב (למעשה הוא כמעט לא הוצג שם בקולנוע בסופו של דבר) ולהיות הסרט שבו אלטמן מבקר אותה בצורה החריפה ביותר – הסרט מנסה להראות את הזיוף וצביעות בתעשיית הבידור האותנטית לכאורה שמנהל ביל וגם להסביר כי הניצחון על האינדיאנים וכיבוש המערב לא היו כל כך חלקים ובטח שלא היו צודקים. לאורך כל הסרט מערים סטינג בול, המנוצח לכאורה, על ביל. הסיבה להצטרפות שלו למופע מתגלה לקראת הסוף – הוא חיפש הזדמנות למחות בפני הנשיא על כך שהאדמות שהובטחו לשבטו לא ניתנו בסופו של דבר. כמובן, זה לא ממש עוזר לו.

רובד נוסף של הסרט הוא האנשים שהתרומה שלהם להיסטוריה נשכחת, כגון "יוצר האגדות" אשר המציא את דמותו של ביל בספרים שפרסם וכעת נותר לשתות בעוני מחוץ למופע, מתחרה בחקיינים אשר טוענים גם הם לכתר "האיש שגילה את ביל". את דמותו של יוצר האגדות (המבוססת על דמותו ההיסטורית של הסופר נד בונטליין) מגלם ברט לנקסטר, כוכב הוליוודי ענק שנשכח בשנות השבעים לטובת דור חדש של השחקנים שאחד מנציגיו הראשונים הוא פול ניומן, המגלם את דמותו של ביל. ביל עצמו זנח את יוצר האגדות ומחפש את חברתו רק ברגע של משבר גדול, ושניהם יודעים כי הנטישה של הסופר בידי הכוכב תתרחש במהרה.

מן הנאמר עד כה עשוי להשתמע כי ביל מוצג בצורה שלילית לגמרי בסרט. אחרי הכל, הוא משכתב את ההיסטוריה לטובתו, מתהדר בניצחונות שלא באמת השיג, לא עוזר למי שבנה את תהילתו. חוץ מזה הוא גם מתאכזר לכל הסובבים אותו ומתהלך בתחושה שהוא גדול מן החיים. והוא גם מעורר הזדהות וחמלה. מלבד העובדה שהוא מוצג כבורא של עולם הבידור שממנו אנו נהנים עד היום, הוא מצטייר גם כאיש זקן הכמה לתהילה של ימי נעוריו ומנסה בכוח להיות מישהו שהוא כבר לא מסוגל להיות. הכל מגיע לשיא בסצנת העימות האחרון שלו עם סטינג בול. אף על פי שהסצנה מתרחשת לאחר מותו של סטינג בול, ביל מוצג בה כמי שידוע שהובס. זוהי בעיניי אחת הסצנות הגדולות של אלטמן ואחד הרגעים הנדירים של מורכבות בקולנוע האמריקאי. רגע של כאב כן של איש המעמיד פנים שהוא גדול מן החיים. ובמידה רבה הוא אכן גדול מן החיים. תראו איזה מופע יש לו, אז מה אם הקטע של סטינג בול מאכזב:

האמריקאים כאמור לא ידעו איך לאכל את הסרט. במקומות הספורים שבהם הוצג בזמן אמת הוא נכשל בצורה מוחלטת. גם זכיית הסרט בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין לא עזרה לו. גם כיום הוא נחשב לאחד מן הסרטים הפחות מוצלחים של אלטמן בשנות השבעים. לדעתי מדובר דווקא באחד המרתקים שבהם, אפילו יותר מהסרטים שכבר סקרתי.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה רוברט אלטמן. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s