5 שעות, 500 ימים

חמש שעות מפריז

האם מסתמן יורש למוטיב המכונית התקועה?  בסרטו החדש והסימפטי של לאון פרודובסקי "חמש שעות מפריז" הגיבור צופה במטוסים ממריאים כסוג של בילוי. מוקדם יותר השנה, ב"סיפור גדול" צפייה במטוסים תפקדה כזרז רומנטי. דובר קוסאשווילי הקדים סרטים אלו בכמה שנים כאשר שילב את הצפייה במטוסים ממריאים ב"מתנה משמיים".

אולם סרטו של פרודובסקי הוא הראשון שמשתמש בדימוי הזה בצורה מטאפורית ברורה ולא כאפיון למקום ההתרחשות של הסרט. גיבור "חמש שעות מפריז" מפחד לטוס אך רוצה לטוס, לכן הוא נמשך למראה של אותם מטוסים ממריאים. לדעתי יש למטוסים גם משמעות רחבה יותר – שאיפה לעולם שמעבר למציאות היומיומית, עולם שקורים בו דברים גדולים, חיים אמיתיים. הדמויות ב"חמש שעות מפריז" אינן חיות במצוקה קיומית, אלא בקיום שהן משוכנעות שיש אי שם מציאות טובה בהרבה ממנו.

המטוסים מסמלים עבור הגיבור הראשי לא רק את היעד להתגברות על פחדים ואת האושר של ביקור בחו"ל, אלא גם את האפשרות להיות יותר מנהג מונית פשוט ובודד. הגיבורה הנשית של הסרט לא זרה לטיסות, היא עולה מרוסיה ובעלה אולי ישיג לה ויזת הגירה לקנדה, אך גם היא כמהה לטוס למקום אחר. לרגשות שהם יותר חזקים מלהיות אישה נאמנה לרופא, ליצירה מוזיקלית מורכבת יותר מהדרכת מקהלת בית ספר ועבודת סדרנות.

עם כל היופי של הקשר הנרקם ביניהם, כלל לא בטוח כי באמת קיימת עבורם מציאות עשירה יותר וחיים מספקים. הסרט מראה בעיקר אהבה לתשוקה של משהו מעבר לשגרה, אך לא אמונה ממשית שיציאה מן השגרה הזאת באמת כדאית או אפשרית. זה לא סרט של רגעים מלודרמטיים עוצמתיים או של תפניות בעלילה. זהו סרט על חיים של אנשים אשר כמעט תמיד הולכים בתלם ולא מגשימים את החלומות שלהם, ושבעקבות המפגש ביניהם הם אולי סוף סוף יתחילו לחיות או אולי יבינו שהם חיים גם בלי הקשר. זהו סרט מראה את העצב ואת היופי שבלהיות אנשים קטנים.

(500) ימים של סאמר

במהלך הצפייה בסרט "(500) ימים של סאמר" עלה בי חשש כי אם אביים סרט זה עשוי להיראות כמו הסרט הזה. אני עדיין לא בטוח אם זה דבר טוב או רע.

כמוני, גם במאי הסרט מארק ווב מאוד אוהב את וודי אלן, אינגמר ברגמן ואת במאי הגל החדש הצרפתי (והוא עושה להם מחוות בנאליות אך חביבות). גם פסקול הסרט מורכב מאמנים שאני אוהב. חוץ מזה, הסרט מנסה להיות מתוחכם כמעט בכל סצנה, תכונה שאני חושש שגם אני סובל ממנה. ומככבת בסרט זואי דשאנל, שחקנית שאני מאוד אוהב מאז הנבואה הכוזבת שהעניקה לי ב"כמעט מפורסמים": One day you'll be cool.

חוץ מזה, הסרט עוסק בנושא שאם אהפוך לקולנוען לא אוכל להימנע ממנו, כפי שאף קולנוען לא נמנע ממנו בעבר – אהבה. הסרט אמנם טוען כי הוא לא סיפור אהבה, אבל נדמה לי שגם אלו שהאמינו לו משום מה מבינים שזה לא המצב אחרי בערך שתי דקות.

הסרט הזה מזכיר לי יותר מכל את סרטיו של אריק רוהמר. כמו אצל הבמאי הצרפתי הוותיק, גם "(500) ימים של סאמר" מציג גישה קלילה לסקס במהלך הסרט, והמסר הסופי הוא שאהבה אמיתית יותר חשובה ושהיא אכן קיימת, רק צריך למצוא את האישה הנכונה. הסרט עוסק כולו ביחסים עם אישה אחת, אבל האהבה תימצא עם אישה אחרת. אני לא חושב שאני עושה לו ספוילר, שכן ברור לאורך כל הסרט שסאמר היא לא הבחורה הנכונה עבור גיבור הסרט. זה מה שעושה את הצפייה במערכת היחסים ביניהם (אין בסרט כמעט דבר פרט לכך) למעניינת ומסקרנת. בכל מקרה, מהות הסרט היא במה שמתרחש בכל רגע נתון ולא במה שקורה בסוף. המשחק בין הזמנים מדגיש ממד זה של הסרט.

בסופו של דבר, היחס שלי לסרט משתנה עם הזמן. מאוד נהינתי כשראיתי אותו, אחר כך הסתייגתי ממנו, ובמבט לאחור (ראיתי אותו בארה"ב לפני כמה שבועות) אני מחבב אותו יותר ויותר.

או בעצם אני מחבב יותר ויותר את אריק רוהמר, למשל את הסרט הקטן הזה:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s