סרטי העשור 3 – ביקור התזמורת

אני ממשיך למנות כאן את סרטי העשור שלי, והפעם אני מגיע לקולנוע הישראלי. כבר נהיה די בנאלי לומר שעשור הנוכחי היה טוב לקולנוע המקומי – מבחינת הצלחות בחו"ל, מבחינת מספר הצופים בארץ וגם מבחינת האיכות. קשה לי להשוות בין סרטים מקומים ובין סרטים מחו"ל, שכן העברית מדברת אל לבי בצורה חדה יותר משפה זרה. איני בטוח אם דבר זה מובן מאליו או תמוה.

נדמה לי שעל "ביקור התזמורת" אין צורך לספר לחובבי הקולנוע. אפילו אלו שמשום מה לא צפו בו בטח שמעו את עיקר העלילה שלו, או לפחות את סיפור אי המועמדות שלו לאוסקר. כלומר, בניגוד לשני הסרטים הקודמים עליהם כתבתי, הבחירה הזו לא צריכה להפתיע איש. 

יש לי חיבה לסרטים מינימליסטיים, שמעבירים את הרגשות שלהם בצורה מרומזת, באטיות, ומשאירים מקום  נרחב למחשבה של הקהל על מנת לרגש. לעתים יש לי גם חיבה למלודרמות מוגזמות, גם אם במקרים מסוימים לא נעים להודות בזה. "ביקור התזמורת" הוא סרט מינימליסטי שמחביא בתוכו מלודרמה. מספרו של פבלו אוטין "קרחונים בארץ החמסינים" למדתי שהבמאי ערן קולירין תכנן במקור שהיו בסרט קטעי פלאשבק מלודרמטיים שיספרו את סיפורו של מפקד התזמורת, אבל הממד המלודרמטי נשאר בסרט גם בלי הקטעים האלו בזכות התשוקה של הדמויות. הדמויות בסרט שואפות לצאת משגרת חייהם לעבר המקום האחר שבו קורים דברים מעניינים יותר, והסרטים המצריים המלודרמטיים משמשים דוגמה למקום אחר כזה. 

הממד האגדתי של הסרט מדגיש את השאיפה של הדמויות להיות חלק מסיפור, למרות שהם למעשה חלק מחיי שגרה די משמעמים, בין שמדובר בשגרה של עיירת פיתוח ובין שמדובר בחיים כנגן בתזמורת משטרה. בנוסף לכך, הדמויות בסרט שואפות להיפתח וליצור קשר עם הסובבים אותן ובכלל עם בני אדם אחרים, אבל הן מתקשות לעשות זאת עד למפגש המקרי והסוריאליסטי אשר עומד בלב הסרט.  

הנושא הפוליטי הוא סוג של נוכח-נפקד בסרט. הדמויות עושות מאמץ לא לדבר על הקונפליקט, אבל לשים כובע על תצלומי מלחמה לא קובר את העבר ואת בעיות ההווה והעתיד. המשאלה של שלום באזור היא סוג של משאלה נוספת עבור גיבורי הסרט השונים, מעבר לדברים שציינתי בפסקאות הקודמות. סיום הסרט מותיר אחריו תחושה של תהייה האם הכל באמת התרחש, דבר הנוגע גם לשאלה האם באמת ייתכן קשר כן ואוהב בין יהודים וערבים. בשום אופן איני טוען שהנושא הפוליטי הוא הנושא המרכזי של הסרט, שכן חלק ניכר מן הקסם של היצירה הזו טמון בהיותה אוניברסלית ואישית בו זמנית. אני סבור כי קולירין מצא דרך יפה לשלב אמירה קטנה על המצב הפוליטי הסבוך בתוך סרט אישי.

ולסיום, אני לא מדרג את סרטי העשור שלי ולא אבחר את סרט העשור, אבל בקטוגריית סצנת העשור שלי זוכה, בלי תחרות ממשית, הסצנה הזו –

תרגישו חופשי לא לקרוא את המשך הטקסט שלי. שלמות לא צריכה שיסבירו אותה, היא מדברת חזק מכל פרשנות. אבל בכל אופן, הנה חלק ממה שכתבתי על הסצנה בעבודה אקדמית, עם שינויים קלים:

הסצנה מרשימה בפשטות שלה ובאפקט הרגשי החזק שהיא מותירה. חאלד הערבי מלמד את פאפי היהודי, כמעט בלי מילים, כיצד לנחם את הבחורה שעמה הוא יוצא. הוא עוזר לו לייצר עמה מגע רומנטי. העוצמה של הסצנה נובעת גם מן העובדה כי היא עוסקת בקושי שביצירת קשר רומנטי ובהתנהגות בחברה, כמו גם מכך שהיא שוברת שני מחסומים רגשיים בו זמנית – פאפי לא רק יוצר קשר עם הבחורה, הוא גם מייצר אחווה גברית עם חאלד. למוזיקה חלק חשוב בסצנה, שכן היא לא רק קובעת את האווירה הרומנטית והעדינה שלה, אלא גם משלימה את המלל המועט שאומרים השחקנים. השיר מדבר על ציפור קטנה בלב, כלומר על הנפש הפנימית. השילוב בין יצירת קשר עם בני אדם אחרים לשיר המדבר על שלווה פנימית תורם לתחושה כי קשר עם הסובבים מוביל לשלווה פנימית ועושה את האדם שלם יותר.

עיקר הקסם של הסצנה נובע משפת הגוף של השחקנים. רוב הסצנה מצולמת בשוט סטטי אחד המכיל את שלוש הדמויות. בהיעדר תנועות מצלמה ועריכה, הכלי הקולנועי העיקרי הוא המשחק. הצילום במדיום שוט החושף את כל הגוף של השחקנים מאפשר להם להשתמש לא רק בהבעות פנים על מנת להעביר את השינוי החל בהם, אלא גם בהזזה אטית של שאר חלקי הגוף. בחלק מן המקרים מדובר בהכרח של העלילה, שכן לידיים חלק אינטגרלי בשיעור שחאלד מלמד את פאפי, אבל במקרים אחרים תנועות הגוף נובעות אך ורק מן הדרך שבה בחרו השחקנים להעביר את רגשות הדמויות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטי העשור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על סרטי העשור 3 – ביקור התזמורת

  1. luke הגיב:

    בתור גבר ישראלי חשתי שהסרט ממש מעליב אותי, ואף יורק בפני. אינני יודע אם זה נעשה בכוונה, או רק נבע, ללא מחשבה, מתחושת הנחיתות של יוצריו, אך מעולם לא נתקלתי בסרט שמציג את דמותו של הגבר הישראלי כעלוב, נלעג, מוגבל, אטום, ומטומטם, יותר מסרט זה, ובאופן גורף כ"כ.
    לדידם של יוצרי הסרט, אך טבעי הוא שנשים יהודיות תעדפנה את הגבר הערבי, שהינו, כמובן, רגיש, מתחשב, מבין ומשכיל יותר מהישראלי האפס. סרט גרוע ומלא שנאה עצמית.

  2. oferliebergall הגיב:

    לוק, אני ממש לא יצאתי אם התושת האלו מן סרט, בטל שלא בצורה כל כך גורפת ובטח לא יותר מסרטים ישראלים אחרים. התופעה של ייצוג הגבר הישראלי כחלש אופי מאפיינת את רוב הקולנוע שעושים כך בעשורים האחרונים ו"ביקור התזמורת" עושה זאת בצורה שהיא לדעתי הרבה פחות מוהבקת מאשר בסרטים אחרים.
    מאחר והדמות המצרית הראשית היא גבר (ובגלל התרבות היא אינה יכולה להיות אישה), הדמות הישראלית הראשית הינה אישה על מנת לייצר ניגוד בין המינים, לכן אתה אולי מרגיש נעלב מהעדר של דמות גברית ישראלית בולטת. הדמויות הישראליות האחרות אינם קרובות להיות גרועות כפי שהצגת, רובם מפגינות רגישות, אהבה לנשים וכמיההל חיים טובםי יותר. כן, פאפי הוא פחדן ומהוסס ביחסים בין המינים, אבל אני לא רואה זאת כתכונה שלילית עד כדי כך ובטח לא כאפיון של שאר הגברים הישראלים. שים לב לדמות של הגבר המבוגר, המדבר בערגה על ימיו כנגן בלהקת קצב ועל ההתאהבות באשתו, האם גם הוא חסר אופי ורגש? חלק מן הדמוית בסרט לא מקבלות מספיק זמן מסך על מנת להתפתח, אבל קשה לי לחשוב על מעשה אחד של דמות בסרט המשדר טמטום. אני ממש לא חושב שהסרט נעשה משנאה עצמית, זהו סרט על אהבת אדם, כל אדם, בלי הבדל של מין או גזע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s