פניה של ז'אן מורו (שיר)

זהו השלב האחרון באמנות הקוביסטית

כך זה נראה כאישה כמעט אמיתית.

כשהיא מחייכת

היא מסתירה דבר מה שאיני יכול לכנות בשם "שמחה".

כשהיא עצובה

אני לא מבין

איך אפשר לא להיות עצובה

כשאת הילדה הכי יפה בגן. 

לעתים זהו מימוש של פסל.

לעתים זהו גרזן העומד לחצות את העולם לשניים.

לפעמים אלו רק פני אישה

יפה מאוד או מכוערת

 או יפה באופן לא שגרתי

הפנים האלו מעולם לא היו צעירות

 תמיד שילוב של תינוקת  וקשישה.

יש בפנים פגיעות בלתי מוגבלת

פגיעות המשקפת לא רק דמות, לא רק שחקנית

אין לי ספק כי הפגיעות שלי מועברת בפניה

 אולי הפגיעות של כל העולם.

פנים שהם שילוב בין סטילס וקולנוע

תמיד קפואות ונעות

משתנות ונשארות איתנות

 נצחיות כשם שיש נצח ומתות בכל פריים.

זהו לא דימוי. לא יצירת אמנות.

לא פנים אנושיות. אפילו לא

ז'אן מורו

שהיא, כך אומרים, אישה אמיתית.

זהו השלב האחרון באמנות הקוביסטית

כך זה נראה כאישה כמעט אמיתית.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s