הבריטים של ג'ון פורד

כאשר אני שומע את השם ג'ון פורד האסוציאציה הראשונה שלי היא כמובן מערבונים, אבל המערבונים רחוקים מלהיות מכלול היצירה של הבמאי המגוון הזה, שסרטיו נראים פשוטים וישירים, אך ניתן תמיד לגלות בהם רבדים עמוקים יותר. פורד הרבה לעסוק בסרטיו במיתולוגיות אמריקאיות ובדרך שבה החברה הזו עוצבה, אולם הוא תמיד עשה זאת במבט של מי שלא שכח את המוצא האירי שלו. כאשר פורד עסק במוצא שלו בצורה יותר ישירה, התוצאה הייתה מוצלחת, לפחות מבחינת הערכה שזכתה לה עבודתו.

מבין 4 פרסי אוסקר על בימוי שהוענקו לפורד, 3 היו על סרטים שמתרחשים באיים הבריטים – שניים באירלנד ואחד בוויילס. ייתכן ושה לא רק צירוף מקרים – האמירות של פורד לא תמיד היו חד-משמעיות כפי שהוליווד אוהבת וייתכן כי היה לה קל יותר לקבל אותן כאשר הוא עוסק בארץ אחרת. כאשר אני בוחן את שלושת הסרטים ה"בריטיים" הזוכים, אני מגלה כי הם שונים מאוד באופיים ובסגנונם. מצד אחד הם עדות למגוון יכולתו של הבמאי, מצד שני יש להם מכנה משותף בלתי ניתן להגדרה, סוג של חתימה של האמן העוברת בכולם.

המלשין (1935)

"המלשין" הוא אחד משלושה סרטים שביים פורד ב-1935 ובאופן מפתיע הוא זיכה את פורד באוסקר הראשון שלו (האוסקר לסרט הטוב ביותר הלך ל"מרד על הבאונטי"), דבר שמפתיע יותר כאשר מסתכלים על הסרט הזה, שהוא אמנם נפלא אך מאוד לא הוליוודי. הסרט מספר את סיפורו של חבר זוטר במחתרת האירית, החולם על חיים החדשים באמריקה עם חברתו הזונה. בזמן שכרות הוא מלשין על חבר טוב שלו, שהוא גם מנהיג בכיר במחתרת, כל זאת בעבור סכום הכסף המספיק לנסיעה לארה"ב. אך במקום לשמור על הכסף ולהביא אותו לחברתו, הוא מבזבז אותו בהפגנתיות ומעורר את חשד שאר חברי המחתרת עד לשלב שבו לא ניתן להטיל ספק באשמתו.

הדמות הראשית בסרט היא על פניו שלילית לגמרי – הוא בוגד בחברו הטוב ובערכים המניעים אותו, משתכר ונוהג בטיפשות. אבל פורד בונה את הסרט בצורה הגורמת לנו להזדהות עם דמות זו בכל רגע נתון, ובמקביל אנו מזדהים גם עם חברי המחתרת הרודפים אחריו. החטא של הגיבור הוא כפול – גם ההסגרה וגם ההתנהגות הראוותנית עם הכסף. הסרט משאיר פתוח את השאלה על מה הוא באמת נענש, כפי שהוא מציג את הדרישה להוציא את הבוגד להרוג מצד אחד כלא מוסרית ומצד שני כחובה לארגון המחתרת.

מבחינה סגנונית הסרט מושפע מאוד מן האקספרסיוניזם הגרמני והוא מלא בזוויות צילום לא שגרתיות ובתאורה אפלולית. מבחינות רבות, מדובר בסרט המקדים את סרטי הפילם-נואר. אך הסגנון המרשים של הסרט משני לדרך העברת הסיפור, דרך שהיא בו זמנית מותחת ומעוררת מחשבה.

מה יפית עמק נוי (1941)

דאריל זאנוק רצה ש"מה יפית עמק נוי" יהיה תשובה ל"חלף עם הרוח". הוא תכנן שוויליאם וויילר יעשה מהרומן של ריצ'ארד לוולין אפוס באורך ארבע שעות בכיכובם של לורנס אוליבייה וקתרין הפבורן. בסוף פורד ביים את הסרט באורך סטנדרטי ועם שחקנים פחות ידועים. אבל הסרט זכה להצלחה לא קטנה וייזכר לנצח בתור הסרט שניצח את "האזרח קיין" באוסקרים, אם כי וולס בטח לא התלונן שהפרס ניתן למורה הרוחני שלו (ועוד עבור סרט על וויילס).

הרומן עוסק ב-50 שנה בחיי משפחה בעיירת כורים קטנה, אבל הסרט עוסק כמעט אך ורק בשנות ילדותו והתבגרותו של המספר, שנים אשר הכילו כמה אירועים דרמטיים בחיי המשפחה והעיירה. העיירה היא חלק אינטגרלי מהסרט ופורד מראה לנו לא רק את הגיבורים הראשיים, אלא גם את שאר התושבים, המקבלים גם הם תווי אופי.

הכותרת של הסרט נוסטלגית ואירונית בו בזמן: הסרט מתרפק על היופי של העמק ועל החיים הפשוטים, אך גם מראה את העוני והכאב של תושבי העיירה המקופחים. יש בסרט כמיהה לעבר, אך הוא מתחיל בהחלטה של המספר לעזוב את העבר הזה.

בסרט הזה מתחיל שיתוף הפעולה בין פורד לשחקנית מורין או'הרה, שיתוף פעולה שמגיע לשיאו בסרט האחרון מבין שלושת הסרטים שבהם אני עוסק.

האיש השקט (1952)

זהו פרויקט אישי שפורד ניסה להפיק אותו במשך שנים והאולפנים התנגדו לו בטענה שלא יהיה רווחי. בסופו של דבר, זו הייתה אחת ההצלחות הגדולות ביותר של הקריירה שלו גם מבחינה מסחרית. מתברר כי הקהל מעריך סרטים שמצליחים להעביר משהו מן הנשמה של היוצר.

הסרט הזה הוא תיעוד מלא אהבה לאירלנד, אבל הוא עוסק בדרכו גם בארה"ב. ג'ון וויין מגלם בו מתאגרף אמריקאי החוזר לעיירה הקטנה של אבותיו מתוך כוונה להשתקע בה למשך שאר חייו. העיירה עצמה מנוהלת באותה דרך שבה התנהלה לאורך מאות שנים, כאשר כולם מכירים את כולם ומתנהגים לפי קודים של כבוד שהאמריקאי לא מבין.

הסרט הוא התנגשות בין שני עולמות של ערכים – וויין מיצג את הערכים האמריקאיים של קדמה ורתיעה מאלימות. עבור אנשי העיירה אלימות היא חלק מהאופי, אדם צריך לעמוד על שלו כדי לחזור למצב של חברות בין כל התושבים. כמו ברבים מסרטיו של פורד, החיבה נתונה לדרך החיים המנוצחת, זו של האירים. אבל זה לא אומר שהוא לא מבין או מצדיק את המעבר לחיי הקדמה. הסרט הזה הוא סוג של משאלה בלתי אפשרית של חזרה לעבר, שבו אנשים גוססים קמים לראות קרב אגרופים, אך בניגוד למתרחש בעולם החדש, הקרב מתסיים בשתייה משותפת ולא במוות של אחד מן המשתתפים.

וויין מגלם וריאציה על דמותו של גיבור המערבון. במערבונים הגיבור בא לעיירה מבחוץ, עוזר לה לפתור את המשבר וממשיך בדרכו. בסרט הזה הוא בא לעיירה מבחוץ, אבל העיירה היא זו העוזרת לו לפתור את המשבר שלו.

הסרט הזה הוא הצדעה למקום שקפא בזמן ולכן הוא נראה מנותק מכל זמן או מסורת קולנועית אחרת. יצירה שנעה בקצב משונה, עם הומור מוזר, אבל בעיקר הרבה אהבה לדרך החיים המתוארת בה. וגם קרב נפלא לסיום:

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על הבריטים של ג'ון פורד

  1. תום לוינסון הגיב:

    היום ראיתי את הוריקן שלו משנת 1937 פשוט סרט נהדר! ובהחלט יש בו הרבה מעבר.
    תודה על (עוד) כתבה נהדרת.

  2. oferliebergall הגיב:

    הוריקן הוא אחד מן הסרטים של פורד שלא הספקתי לראות. פורד ביים כ-140 סרטים ויום אחד אסיים לצפות בכולם.
    תודה על התגובה.

  3. ספוילר הגיב:

    מה הסיכוי שיתפרסמו שני פוסטים על סרטים שונים של פורד בשני בלוגים באותו השבוע?
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=638744&blogcode=11356128

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s