9 אדום

"הצוק האדום" של ג'ון וו ו"מחוז 9" של ניל בלומקמפ הם שניים מן הסרטים היותר מעניינים המוקרנים כרגע בבתי הקולנוע בארץ. לצערי, איני יכול לכתוב "שניים מן הסרטים היותר הטובים שמוקרנים כרגע בבתי הקולנוע", משום לשני הסרטים יש הרבה מאוד בעיות, אשר בחלקן אעסוק בפוסט זה.

"הצוק האדום" הוא סרט החזרה של ג'ון וו לקולנוע הסיני אחרי קריירה יחסית מוצלחת בהוליווד. אף אחד לא התכוון שזו לא תהיה חזרה מפוארת. הודות לתקציב ולכישרונו של הבמאי, הסרט הוא אחד מן המרהיבים ביותר שנראו בשנים האחרונות. יש בו לא מעט סצנות פעולה מעולות, שוטים מרשימים ויופי ויזואלי מהפנט. הבעיה היא בקטעים שאינם קטעי פעולה, כאשר הדמויות צריכות להגיד משהו.

מן הבחינה הזו, עלינו להיות סלחנים לסרט משתי סיבות: האחת, הסרט מבוסס על מיתולוגיה סינית שמוכרת לקהל המקומי אבל זרה לנו, לכן אין אנו יכולים להבין את כל המשמעויות של הסיפור ושל הדיאלוג. השנייה היא שמתוך מודעות לקושי הזה, וו שילב בסרט המוצג לנו שני סרטים באורך דומה שהוצגו לקהל הסיני, הבקיא בסיפור. אני תמיד מעדיף גרסה מלאה על גרסה מקוצצת ויכול להיות שאם הייתי רואה את הכל, הייתי מתחבר יותר למה שהבמאי ניסה להגיד. אבל במצבו הנוכחי של הסרט, בכל פעם שהדמויות דיברו הרגשתי מעט מבוכה. לא הייתה לי בעיה לעקוב אחרי הסיפור (אבל אני לא זוכר ממנו יותר מדי פרטים) אבל הוא רוב הזמן נראה לי צפוי מדי או קלישאי מדי. הדיאלוגים בסרט נראו מאוד מוזרים, כמעט כמו טקסטים של עוגיות מזל. אין לי ספק שהתסריט בכוונה השתמש במשפטים בנאליים וקלישאיים, רק שאין לי מושג מה הוא רצה להגיד בכך. נדמה שכל הקהל מסכים שמלחמה זה רע ועדיף שלום, לפחות ברמת העקרונות. אפילו אם זה הקהל שבא לסרט של שעתיים וחצי שעיקר ההנאה ממנו היא בקטעים האלימים. בסופו של דבר, מה שמתקבל הוא סרט שעיקרו נתינת מקום לוו להפגין את כישורו כבמאי.

הבנאליות של התסריט והמסר היא המכנה המשותף ל"צוק האדום" ול"מחוז 9". רק שבעוד שב"צוק האדום" עושה רושם שהיוצרים ורוב הצופים מודעים לבנאליות הזו, איני סבור שזה המצב לגבי "מחוז 9". רבים ממעריצי הסרט מדברים על הקלישאות שלו כדבר חדשני ומרענן ואני חושש שגם הבמאי חושב כך.

הבעיה הגדולה ביותר של "מחוז 9" היא לכאורה גם ההברקה שלו – השימוש במבנה של סרט דוקומנטרי על מנת לספר סיפור מדע בדיוני. מה שיכול היה להיחשב כחדשני לפני כעשור, היום כבר נראה ממוחזר, וחמור מכך – משעמם. קשה מאוד לבנות סצנות אקשן במסווה של סרט דוקומנטרי ובלומקמפ לא הצליח לעשות זאת ב"מחוז 9", שבסופו של דבר הוא בכל זאת סרט פעולה. רוב הסרט פשוט לא מצליח לעורר עניין ונראה כהקדמה לסרט שאכן מגיע לקראת הסיום. בנוסף, המבנה הכמו-דוקומנטרי כבר הפך לכל כך מוכר לצופי קולנוע וטלוויזיה מנוסים, כך שהשימוש בו צריך להציע לצופה דבר חדש על הטכניקה, מה ש"מחוז 9" אינו עושה.

גם התוכן המתוחכם לכאורה של "מחוז 9" הוא די בעייתי. האנולוגיה הבסיסית של הסרט משווה בין היחס לחייזרים שנתקעו בכדור הארץ לשחורים, או לכל מיעוט מדוכא אחר (לצופה הישראלי היחס לחייזרים יזכיר הן את היחס לפלסטינאים והן את היחס למתנחלים). אני לא מוצא בכך כל חידוש או מסר עמוק במיוחד. בעידן שבו נשיא ארה"ב הוא שחור, המסר שגזענות זה רע וצריך לקבל כל אדם (או יצור מן החלל החיצון) ולא להפלות הוא נחלת הכלל כמו המסר שמלחמה זה דבר רע. השימוש במלחמות היסטוריות או בעלילות מדע בדיוני מאפשר מצב שבו הקהל יזדהה עם המסר ההומאני אך לא יחשוב שיש לו צורך לשנות את השקפת עולמו כלפי המצב הפוליטי בימינו.

זה המקום שבו תומכי "מחוז 9" יגידו שהסרט מתוחכם יותר שכן הוא מציג את השחורים בתור מיעוט כחלק מעלילתו. אבל ההצגה של השחורים בתור מיעוט נרדף אינה מוליכה למסר נוסף פרט לכך שהמקופחים מידרדרים לפשע. אפשר להבין את זה גם מן העלילה הראשית. מה גם שהסרט מתרחש בדרום-אפריקה, ארץ שבה השחורים כידוע כבר אינם מיעוט. ייתכן שהבחירה למקם את הסרט בדרא"פ קשורה בעברו של הבמאי, אבל עבורי היא נראתה ברורה מדי בתור בסיס לאלגוריה פוליטית.

לא הכל רע ב"מחוז 9". בשלב מסוים מוותר בלומקמפ על המבנה הכמו-דוקומנטרי, מה שנותן מקום לכמה סצנות אקשן טובות. הדמות הראשית בסרט עוברת מהלך מעניין – היא מתחילה כאנטי-גיבור, ממשיכה כפושע מלחמה ובסוף הופכת לפרוטגוניסט; כמו כן, הסיום של הסרט מכיל דימוי די יפה בעינחי, שלא אעסוק בו כאן כדי לא לגלוש לספוילרים. חבל רק שעל מנת לחזור למבנה הדוקומנטרי בסיום הסרט נעזר בחורים גדולים מאוד בעלילה, אשר אינם מתאימים לסרט השואף להיות גם סרט חכם ומורכב.

כאשר אני בוחן את שני הסרטים יחד, אני נותר עם שאלה שאיני יכול לענות עליה: מה עדיף, סרט המנסה לומר אמירה מורכבת ונכשל, או סרט שלא מנסה לומר יותר מדי ובסופו של דבר ניתן להגדיר אותו כתצוגה מרהיבה של אלימות? בכל אופן, קשה לי להאמין שמישהו יפעל באופן אלים כתוצאה מצפייה ב"הצוק האדום", ממש כשם שקשה לי להאמין שמישהו באמת ישנה את השקפת עולמו בעקבות "מחוז 9". מבין שני הסרטים אהבתי יותר את "הצוק האדום", אך נדמה לי שרוב הקהל יעדיף דווקא את "מחוז 9".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עכשיו בקולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על 9 אדום

  1. סטיבי הגיב:

    "מחוז 9" לא סרט רע בעיניי, אבל הוא בטח לא יצירת מופת כמו שעושים ממנו לפעמים. הכמו-דוקומנטרי עצבן אותי, לא כי זה קלישאי אלא כי זה לא מסתדר עם רוב הסרט. זה מעין מסגרת לא מתאימה ולא רלוונטית (וכמו שכתבת, לא מסתדרת עם העלילה) לסרט אקשן. יש בו אקשן טוב, ודמות ראשית מעניינת, וגם איזו איכות ויזואלית לא מתפשרת, אבל הניסיון לקרוא אותו כאלגוריה לא מועיל לו כסרט אקשן, והאקשן שתופס חלק נכבד מהסרט פוגע בקריאה האלגורית, שמצטמצמת לרעיון כללי שמפוזר מדי פעם.
    דווקא את אותו דימוי בסוף (אני מניחה שאנחנו מתכוונים לאותו דבר) לא כל כך אהבתי. זה היה נקי, מסודר וסגור מדי. אה… קלישאה. אני מניחה שהיה רצון גם להדגיש את האמירה, אבל זה לא יצא טוב 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s