ערפד בפארק

בימים אלו מתכוננים בעולם הגדול לחג ההאלווין, שכידוע נחגג בעיקר על מנת לאפשר פרקים מצחיקים במיוחד של "משפחת סימפסון". אבל לחג יש גם כמה מנהגים שוליים יותר, כגון צפייה בסרטי אימה.

בשנים האחרונות ערפדים שבים ותופסים מקום מרכזי ביצירות התרבותיות הקשורות באימה/פנטזיה/סיפורי אהבה למתבגרות. התופעה הזו מתרחשת אחת לכמה שנים מאחר שמיתוס הערפד מאפשר ליוצרים לעסוק בסוגיות הנוגעות לטבע האנושי – הצורך לחיות על חשבון אחרים, לפעול בצורה מרושעת על מנת לשרוד. 

אחד מן הסרטי הערפדים הטובים ביותר שיצא לי לראות בשנה האחרונה הוא סרטו של פארק צ'אן-ווק "Thirst". כמו רוב סרטי הערפדים שאני אוהב, הערפד הוא רק תירוץ. פארק צ'אן-ווק שב לעסוק בסרט בבחינת ההגדרה של מהו אונשי, או מהי אנושיות. בסרטו הקודם "אני קיבורגית, אבל זה בסדר" העמיד פארק במרכז גיבורה אנושית המשוכנעת שהיא מכונת הרג אכזרית. הוא צילם את רוב הסרט דרך התודעה של הדמות הזו. זה לא היה רק מסע בווירטואזיות הקולנועית של הבמאי, זה היה גם הרהור בכיצד אנחנו מגדירים רגשות אנושיים ואם אנחנו יכולים לברוח משימוש בהם.

"Thirst" הוא סרט הרבה יותר ריאלסטי מן הסרט הקודם, שכן הוא מסופר מנקודת מבט נייטרלית יותר, מה שעושה אותו פשוט יותר להבנה, לפחות מבחינת היכולת לעקוב אחרי הנרטיב. הסרט עוקב אחרי כומר המתנדב לניסוי רפואי מסוכן במחלה חדשה המתפרצת באפריקה. כל המשתתפים בניסוי מתו מן המחלה, אך הוא חזר לחיים בדרך פלאית, מה שמקנה לו עדת מאמינים אדוקים. רק שהוא מסתיר מהם את העובדה שהחזרה שלו לחיים הפכה אותו לערפד. בהיותו אדם דתי ומוסרי מאוד, הוא מנסה למצוא דרכים לשרוד בתור ערפד מבלי לפגוע בשאר בני האדם. הוא מנצל את עבודתו ככומר וידוי בבית חולים כדי לשתות מעט מדמם של חולים השרויים בתרדמת. הנזק שנגרם לחולים הוא משני והכומר הצליח למצוא דרך לשרוד ולא להזיק יותר מדי לעולם.

אבל הדחפים האנושיים מורכבים יותר מיצר ההישרדות ומן הרצון לא לפגוע באחרים. האהבה יכולה לסבך את הכל. החטא של הדמות הראשית הוא פיתוח רגשות כלפי אישה, שמהר מאוד מסתבר שהיא פאם-פטאל מן הסוג הקטלני ביותר. היא משכנעת את הגיבור שבעלה מתעלל בה ומפתה אותו למעשים הפוגמים בקוד המוסרי שלו, דבר הגורר כמובן תוצאות לא קלות.

הסרט הוא מעשיית מוסר כמעט שמרנית במסר שלה הרבה יותר מאשר סרט אימה או פנטזיה. האלמנט הלא טבעי רק מקצין את הדילמה האנושית – האם לחיות על מנת לספק את הקהילה, על מנת לספק את עצמך או למען האהבה. שתי הדמויות הראשיות מייצגות גישות מנוגדות לחיים – הכומר חי למען הזולת, האישה פועלת בצורה אגואיסטית. המפגש המתוח ביניהם מוביל לניצוצות אהבה אשר תדרוש מהם שינויים בסולם הערכים.

פארק צ'אן-ווק הוא אחד מן הבמאים המרהיבים ביותר של ימינו, דבר הבא לידי ביטוי גם בסרטו החדש. מלבד כמה סצנות של אלימות פואטית, הסרט מועצב להפליא לכל אורכו, עד לסיום שהוא גם יפהפה וגם מרגש. למזלי הצלחתי לצפות בסרט בפילם בחו"ל, אני מניח שבארץ DVD תהיה האפשרות היחידה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s