ללא ספק גן עדן

18.10 היה יום הולדתה של מרים הופקינס, אחת מכוכבות הקולנוע הגדולות של שנות השלושים, אם כי היא פחות זכורה כיום.

הופקינס הייתה אחת מן השחקניות שעברו מברודוויי להוליווד עם המצאת הסאונד והייתה לכוכבת כמעט מיד, בזכות היכולת שלה להיראות אצילית ומכובדת ברגע אחד ופרועה ומסתורית מיד לאחר מכן. כמו רבות משחקניות התקופה, היא הייתה יפה ומצחיקה בו זמנית. ואם היא לא הייתה מסרבת לתפקיד הראשי ב"זה קרה לילה אחד", היא הייתה ידועה גם כיום. היה לה שיתוף פעולה מאוד מוצלח עם רובן מאמוליאן (ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, בקי שארפ), ומה שיותר חשוב עבורי – עם ארנסט לוביטש.

למען האמת יום הולדתה רק משמש לי תירוץ מקרי לכתוב מעט על הסרט הנפלא של לוביטש "צרות בגן עדן".

מדובר בסרט נקי מטעויות או רגעים חלשים, סרט הנע בין הברקה גאונית אחת להברקה גאונית אחרת. כל דבר בסרט הזה שופע יצירתיות – התסריט השנון של סמסון ראפלסון, המשחק המעולה של הרברט מארשל, קיי פרנסיס, מרים הופקינס ואדוורד אוורט הורטון. מעל לכל, זוהי ההוכחה הטובה ביותר ל"מגע של לוביטש".

לוביטש מחפש למצוא דרך יצירתית להעביר כל סצנה וסצנה בסרט, החל מן הרמיזה לעיסוק בסקס בכותרות הפתיחה, דרך החשיפה הלא שגרתית של ונציה כאתר ההתרחשות בחלק הראשון של הסרט ועד לשימוש החוזר בוונציה בעלילה לקראת הסיום, קטע שעליו התמוגג פרנסאוה טריפו בספרו "הסרטים בחיי".

מדובר בסרט שהיה יכול להיעשות פחות או יותר רק ב-1932, רגע לפני שהוליווד החלה לצנזר את עצמה על פי כללי "קוד הייז" מצד אחד, ומן הצד השני הסרט כבר משתמש בניסיון שנרכש לאחר כמה שנים של עבודה עם סאונד.

לוביטש למעשה יוצר כאן סרט פרוע למדי – קומדיה רומנטית על זוג גנבים, שמגיע למסקנה כי על מנת להחיות את הקשר בני הזוג צריכים למעשה לעבוד זה על זה, ובמקרה של הגבר – לפתח מערכת יחסים עם אישה נוספת. לוביטש ניחן ביכולת קסם להעביר את הסיפור המטורף הזה בצורה מעודנת יחסית, שגורמת לסרט להרגיש כקומדיה תמימה, למרות שלמעשה תמימות היא הדבר האחרון שיש בו.

היכולת הזו נעדרת מן הקומדיות של ימינו, קומדיות שנדרשות לשים כמה שיותר בדיחות על סקס ועל הפרשות, למרות שהמסר של הסרטים הוא בסופו של דבר הרבה יותר שמרני משל הקומדיות של לוביטש. לוביטש הסתכל בקריצה על הזוגיות שיצר בסיום הסרט ורמז שהקשר יהיה טוב יותר אם מדי פעם לא יהיה מונוגמי. וכאן אני חוזר לכותרת הפתיחה המבריקות של הסרט – גן העדן שעליו מדובר הוא המיטה.

עוד גדולה של לוביטש היא הסיום של סרטיו – תמיד בדיוק ברגע השיא, לא פעם בשילוב של בדיחה, תפנית בעלילה וסגירת מעגל. ואני חושב שהסיום של "צרות בגן עדן" הוא אחד הרגעים היותר מושלמים ומענגים שהענק הקולנועי יצר. חבל להרבות במילים על רגעים כאלו, כי את הגדולה של סרטים לא ניתן להסביר במילים. צריך פשוט לראות את הסרט.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s